בשנת 2013, ניתן לומר שכבר אין מקצוע שהוא לגברים בלבד או מקצוע לנשים בלבד- נוכל למצוא נשים שעובדות בתחום הבניין והשיפוצים וגברים שעובדים בגן ילדים. עם זאת, אם נסתכל על אחוזים ועל מגמות- עדיין ישנם מקצועות בהם קיים רוב גברי או רוב נשי מובהק. האם יש מקום למקצועות "גבריים" ו"נשיים" בחברה ששואפת להיות שוויונית, ובמה בעצם השוויון צריך לבוא לידי ביטוי?
מה השתנה ומה נותר כבעבר?
אם נבחן נתונים סטטיסטיים של העשור האחרון, עדיין נמצא רוב נשי במקצועות כגון אחיות, מטפלות, מורות ופקידות, ורוב גברי בתחומים כגון חקלאות ובינוי, תעשייה כבדה, תובלה ועוד.
אך לא הכל נשאר כפי שהיה בעבר. נשים אמנם פחות נכנסו למקצועות "צווארון כחול" שנחשבים ל"גבריים" באופן מסורתי, אך הן כן משתלבות יותר ויותר במקצועות "חופשיים", שבעבר היה בהם רוב גברי: רפואה, משפטים, יחסי ציבור ועוד. כיום, כמחצית מהעוסקים בתחומים אלו הן נשים. מקור השינוי הוא ברכישת השכלה גבוהה – כמחצית מהסטודנטים לרפואה הן נשים ויותר ממחצית הסטודנטים למשפטים הן נשים.
למרות המגמה החיובית, חשוב לשים לב מה קורה בשוק העבודה במקצועות שעברו "פמיניזציה" – במקצועות שבעבר היו "גבריים" ונחשבו לבעלי "סטטוס גבוה", כאשר אחוז גבוה של נשים משתלב בו יורדת התדמית שמיוחסת לאותו מקצוע וחלות הרעות בשכר. הדבר משמר את מציאות הישנה והמפלה – נשים מתוגמלות כלכלית פחות מגברים, גם כאשר יש להן כישורים דומים והן מבצעות אותה עבודה.
יש לציין שמגמת ההשתלבות של נשים במקצועות החופשיים אינה גורפת, ועדיין ישנם מקצועות שנותרו "גבריים", לדוגמה בתחום ההייטק. בלימודי מדעי המחשב,
לימודי מערכות מידע ובתחום התכנות רוב הסטודנטים הנם גברים. ניתן לייחס זאת בין היתר לשעות העבודה הארוכות הדרושות בתחום ההייטק, דבר שאינו מתיישב בקלות עם הרצון לגדל ילדים.
תופעה נוספת היא "תקרת הזכוכית": גם כאשר יש אחוז גבוה של נשים במקצוע מסוים, אנחנו נמצא את הנשים בעיקר בתפקידים זוטרים ובתפקידי ביניים, ופחות בתפקידים הבכירים. כך למשל, בתחום החינוך יש רוב לנשים אך עדיין נמצא אחוז גבוה של גברים בתפקידי ניהול. בתחום הבריאות, נמצא לא רק אחיות אלא גם רופאות, אך עדיין יש יותר רופאים בכירים,
מומחים ומנהלי מחלקות שהם גברים.
בעשור האחרון, החקיקה בארץ ובית המשפט העליון פעלו לשינוי מצב זה. החוק מחייב כל מנכ"ל, מנהל אגף או שר לתת ייצוג הולם לנשים ובג"צ קבע כי יש חובת ייצוג הולם לנשים במינוי לדירקטוריונים ובמינוי מנכ"לים לחברות ציבוריות.
שוויון- מה פירושו?
יכול להיות שבאופן טבעי נשים יותר נמשכות לעבוד בתחום החינוך, הטיפול ושירותי הרווחה מאשר למקצועות כגון שיפוצניקית או נהגת משאית. אולי זה לא ישתנה לעולם, אולי זה גם לא צריך להשתנות. נשים לא צריכות לנסות להיות "כמו הגברים". איפה אם כן מתחילה הבעיה?
הבעיה היא שמקצועות "נשיים" נחשבים פחות מבחינת הסטטוס החברתי שלהם ומתוגמלים פחות מבחינה כלכלית. אם לדוגמה, המדינה התה משכילה להכיר בתחום החינוך כחשוב (כי הרי מה חשוב יותר מעתיד ילדינו?) ומתגמלת את המורות והמורים בשכר גבוה יותר, זה היה עושה את כל ההבדל. בחברה שוויונית יותר, לא רק שנרצה לראות אישה שהיא מנכ"לית של חברת נדל"ן או אישה שהיא נהגת אוטובוס- נרצה לראות גם מורה ואחות בבית-חולים שמקבלות שכר הוגן.
אחת השאלות החשובות היא, האם בחירת המקצוע נעשית בצורה "חופשית", בהתאם לנטיות הלב, לתחומי העניין ולכישורים האישיים או בצורה "מאולצת". כך למשל, יתכן שלא מעט גברים היו רוצים לעסוק בתחום החינוך, אך בשל הציפייה החברתית להיות מפרנס עיקרי של המשפחה, הם נאלצים לבחור מקצוע אחר שיותר מתוגמל כלכלית. באותה מידה, ישנן נשים שמתעניינות בתחום ההייטק ויכלו להצטיין בו, אך בוחרות במקצוע אחר, שקל יותר לשלב אותו יחד עם גידול ילדים.
שוויון אינו זהות בתכונות או זהות בתחומי העיסוק. האם השאיפה של חברה שוויונית היא לראות אחוז דומה של גברים ונשים בכל המקצועות והתחומים? התשובה היא לא. איזה שוויון אם כן נרצה לראות? בחברה שוויונית נשאף לשוויון הזדמנויות – אפשרות לבחור בתחום העיסוק בצורה כמה שיותר חופשית. כמו כן, נרצה לראות קידום על בסיס כישורים אישיים, ללא הפלייה על בסיס מגדר, דת, גזע, לאום או נטיות מיניות. וחשוב לא פחות- חברה שיודעת להעריך איכויות נשיות ולתת להן מקום, חברה שמעריכה מקצועות "נשיים" ומתגמלת אותם כלכלית בצורה נאותה.