קולין מקדואל, מחברת הספר "נעליים: אופנה ופנטזיה" טוענת בספרה כי ההיסטוריה של הנעל מקבילה לזאת של הבלי הדמיון האנושי, ואילו סוניה באטה, מייסדת מוזיאון הנעליים בטורונטו, מאמינה שהנעליים הן המפתח להבנת הזהות האנושית. טרנד הרטרו-פוטוריזם בעיצוב נעלי הנשים הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות, ומדי קיץ אנו נחשפים לדגמים שונים ומשונים אשר בהחלט מעוררי מחשבה.
לפני כשנתיים הגדירה עורכת האופנה הנודעת סוזי מנקס את סנדלי מותג האופנה בלנסיאגה, "כנעלי ספורט על עקבים". סנדלי העקב ההם, עוצבו על ידי המנהל הקריאטיבי ומעצב הבית של בית האופנה ניקולא גסקייה, קצרו שבחים רבים והוגדרו ע"י מבקרי האופנה כיצירה פיסולית. הסנדלים האמורים היו עשויים חומרים מעולמם של ילדים אמריקאים, כמו קסדות פוטבול, מגני ברכיים ולגו, שנצבעו בצבעים ראשוניים שהזכירו את האייטיז העליז והססגוני.
גסקייה שאל מהטלוויזיה ומהקולנוע את הרטרו-פוטוריזם וסחף אחריו מעצבים נוספים רבים כמו מארק ג'ייקובס ואלכסנדר מקווין אשר הציגו נעלי נשים בעיצוב פיסולי. פרשנותו של גסקייה לרטרו-פוטוריזם שילבה אלמנטים מהעבר (בלנסיאגה של שנות ה-50 וה-60), עם אלמנטים שנלקחו משנות ה-80 וממדע בדיוני וסרטים כמו "טרון".
בעונות האחרונות אומנם נטשו מעצבי הנעליים את מגמת הרטרו-פוטוריזם לטובת סתם פוטוריזם (איפור עיניים אנדרואידי, צבעים מטאליים, ואאוטפיטים קלילים) והקולקציות סימנו מעבר לסגנון נינוח, עכשווי ויומיומי יותר, אולם העונה, כך נדמה שבה ומתחזקת אותה גישה פיסולית אשר מבקשת לברוח מדימוי נערת קולג' ולאמץ בחום אמזונה עתידנית עם חיבה ליצירות האייטיז של מעצבים נחשבים דוגמת ויויאן ווסטווד וכריסטיאן לקרואה. האישה העכשווית, כך נראה, היא ספורטיווית על עקבים, נוטה לנוסטלגיה מודרנית ובעיקר, יש לה נעליים מאוד יפות.
אחד משיאי הגרוטסקה הפיסולית בענף הנעליים היו השופינים מוונציה של המאה ה- 16, הנעליים העתיקות, התנשאו על פלטפורמות בגובה של 60 ס"מ והיו סימן היכר לעושר ולמעמד. הנועלת נאלצה להישען על שני מלווים צמודים כדי ללכת מבלי למעוד. אבל זה עוד לא הכול, שיא האבסורד התבטא דווקא בחוק המקומי שהתיר לבן הזוג לבטל את נישואיו לכלה שהתחזתה לגבוהה לפני הנישואים באמצעות השופינים. הדבר הכי קרוב לשופינים מודרניים הם ללא ספק נעלי הפלטפורמה אשר מדי קיץ, משתלטות על רגליי הנשים.
יונייטד ניוד, חברת הנעליים האייקונית מאיטליה היא אולי המותג המזוהה יותר מכל עם קולקציות נעליים פיסוליות, ארכיטקטוניות ונדירות. בראש החברה עומדים: הארכיטקט ההולנדי ראם ד. קולהאוס המשמש כמנהל הקריאטיבי וגלהד קלארק, דור שביעי למשפחת יצרנית הנעליים האנגלית הידועה קלארקס. השניים הצהירו לא אחת כי מטרתם היא להפגיש בעיצוב הנעליים בין אופנה לאדריכלות ומדברים שוב ושוב על השפעות ממבנים ורהיטים בעיצוב נעליהם בדגמים המפגישים עיצוב קונספטואלי עם ארטיסטיות. בעבר הציגו השניים נעלים עם עקבי בלוק רבועים ומרשימים, את שנוצרו על ידי סריקה של אובייקט לתוך מחשב תלת-מימד. כמה שנים מאוחר יותר הציגו דגם שנחשב בעיני מבקר אופנה לעבודת אומנות שנותנת פרשנות שונה לעקבים גבוהים ודגם נוסף שנוצר בהשראת הכיסא של זוג המעצבים הנודעים ריי וצ'רלס אימז.
פה בארצנו הקטנטנה יצר מעצב הנעליים קובי לוי קולקציה פיסולית של נעליים לא פרקטיות במיוחד, אבל יפהפיות. הרעיון של הקולקציה היה, מבחינת לוי, לקחת אוביקטים יומיומיים מעולם החי והדומם, ולעצב לפיהם נעליים בעלות עקב גבוה. המוטיבים החוזרים בנעליים מתחלקים בין ציפורים, כלבים וצעצועים.
קיץ 2011 כבר באוויר, קולקציות הנעליים כבר בחנויות, וזהו המועד האולטימטיבי
להתעדכן במגמות השולטות. בגדול ניתן לקבוע כי השנה יככבו נעליים עם אמירה - בולטות, בוהקות, בצבעים חזקים, עם פרנזים, ניטים, קיפולים וחיתוכים שונים. הקיץ נראה המון נעליים מתוכשטות (כמו אצל ברקיני ונינה לילו) ובצבעים מטאליים, וגם הרבה סנדלי גלדיאטור. המראה החם ביותר העונה יהיה נעלי הכלוב והסנדלים עם עקבים בגובהי שיא ופלטפורמות מסיביות (כמו אצל פיוד לשופרא ובהונות וסכו עור). נשים שמכורות לנעליים, נוסח אימלדה מרקוס, יתקשו במיוחד לרסן את עצמן, כי העונה ההיצע בהחלט גדול ויפה מתמיד.
בקיץ הנוכחי העקבים הופכים גבוהים מתמיד ומגיעים עד 19 ס"מ ואף יותר (כמו אצל סכו עור, בבה, ניין ווסט, סלווטורה פראגמו ו-וולטר סטייגר ל- BIVER DESIGN). מעצבים שיצרו בעונות קודמות נעליים עם עקבים סופר־גבוהים, כמו כריסטיאן לבוטין, הגביהו אותם העונה אפילו עוד יותר. מדובר בעקבים שאינם מתאימים ליום עבודה שלם, וספק אם רבות הנשים שישרדו עליהם בילוי של ערב שלם. הפלטפורמות, לעומת זאת, נוחות יותר, ואפשר להלך בהן שעות ארוכות. אם גם אתן מתעוררות בבהלה מחלום בלהות שבו כולן חזרו לנעול את נעלי הפלטפורמה של הספייס גירלז, אתן צודקות. תתחילו להפנים, אחת מבשורות האופנה של הנייניטיז עושה את דרכה בחזרה אל ליינו. הפלטפורמה המגניבה וההיפית של הסיקסטיז קיבלה אי שם בסוף המאה ה-20 טוויסט, השתלטה על הסוליה והביאה לפריצתו של הטרנד.
המבנה שלהן קלאסי בניחוח רטרו, והן צבעוניות ומשלבות אלמנטים רבים, כמו סרטי עטיפה (כמו אצל מצדה בכיכר). אגב, האופנתיות ביותר הן אלה המעוגלות בחזית כפי שנצפו בתצוגות האביב באחרונות של שאנל ופראדה, פיליפ לים ומיקל קורס. מגמה נוספת העונה הן נעלי הרצועה הקלועות בשתי וערב ומדמות מראה של כלוב ציפורים החובק את הרגל. נעלי הכלוב מופיעות בגבהים שונים ומגיעות לגובה הקרסול, ולעתים משולבים בהן אבזמים או אלמנטים ממתכת. הסנדלים הכי בולטים במגמה הזו הם בסגנון פיפ טואו (פתוחים בבהונות), בעלי רצועות בצורת גלים או חיתוכים (כמו אצל נינה לילו, גלי ורוברטו דה קרלו).
טרנד הגלדיאטור אשר הגיח לעולמנו לאחר צאתו לאקרנים של הסרט הנושא שם התפתחו העונה עם שינויים קלים. הסנדלים גבוהים קצת יותר, הם הפכו מרובי אלמנטים ובקשת צבעים רחבה יותר: מצבע עור טבעי ועד צבעים מטאליים. גובה סנדלי הגלדיאטור משתנה: מכאלה שמזכירים את הסגנון התנ"כי ועד סנדלים המגיעים כמעט עד הברך, וכך גם מגפוני הקיץ הפתוחים בחלקם קדמת הנעל (כמו אצל סכו עור).
כמו בבגדים, גם בנעליים הפרחים חוזרים העונה. נעליים בהדפסי פרחים, עם תוספות של פרחי בד או במראה פיסולי בשילוב פרחי עור או קנווס ישדרו מראה שיקי ועדכני. הפרחים יצוצו בכל גזרה ובכל סגנון (כמו אצל בי- יוניק ופורנרינה לסטורי) לצד שלל נעליים בכל צבעי הקשת: מגוונים מונו־כרומטיים עד צבעים בוהקים ומטאליים. המשמעותיים ביותר יהיו הכתום הזוהר, הורוד לגווניו, הלבן, האדום, התכלת והבז (כמו אצל ויויאן ווסטוד למליסה), וגם כחול וסגול (כמו אצל ז'אן פול גוטייה למליסה).
אגב לחובבות הקלאסי והשטוח אין כל סיבה לדאגה, גם העונה הנוכחית, שתי המגמות האלה ממשיכות לשחק תפקיד חשוב. בגזרת השטוח המראה הנכון לקיץ כולל כפכפים וסנדלי רצועות שטוחים בצבעים שונים (כמו אצל פורלה), נעלי בלט שטוחות, המתאימות לנשים שמעדיפות מראה מאופק וגם נעלי סירה ומגפונים החתוכים בצורה מסוגננת בעזרת לייזר, שיוצר דפוס העשוי מצורות גיאומטריות החושף את העור דרך נעל שקופה יחידה במינה (כמו אצל רוברטו דה-קרלו).