ה-1.1.2006 בפתח וסדרי עולם הולכים להשתנות. עם ישראל עובר לחיות במסגרת אשראי קצובה. נגמרה החגיגה. אנחנו הולכים להפוך למדינה מתוקנת.
האמת, רווח לי. אני לא צריכה לבזבז יותר. אני יכולה להגיד, "אין לי כסף", ונראה מי שיעיז להגיד לי "נו אז מה? חיים רק פעם אחת...אז תהיי במינוס". בימים אלו אני ממש שואפת לא להיות יותר במינוס.

בימים אלו, אני שואפת שהבנקים יפסיקו להרוויח על חשבוני. בימים אלו, אני רוצה לקנות לי בגד חדש על חשבון אי תשלום ריבית לבנק.
חברות, השבתתי את כרטיס האשראי שלי ולא קרה לי כלום. אני ממש אותו בן אדם. אף אחד לא שם לב למטמורפוזה שעברתי. המוח שלי פתאום פועל אחרת. יש לי כסף בכיס מה טוב! אין לי כסף בכיס עוד יותר טוב!

הבנק שלי, ויש לשער שגם בנקים אחרים, מפעיל שרות שנקרא: "On-Time". מידי בוקר, בשעה שמונה וכמה דקות, אני שומעת את הנייד שלי מצפצף ברקע ואני יודעת שהבנק שלח לי SMS  עם יתרת החשבון שלי.  הצצה חטופה בנייד מאפסת אותי בענייני כסף לאותו יום. למען הביטחון ושמא אתפתה לא להציץ ב-SMS, בקשתי גם לשלוח אלי את יתרת החשבון למייל שלי.