השאלה: "נו, בעלך עוזר לך?" מוכרת לכן?
זוהי אחת השאלות שכמעט כל אישה שאך זה ילדה שמעה אותה, ואני מניחה שגם אתן שמעתן אותה לא פעם.
השאלה הזו גורמת לי לכעוס ולהתקומם. מדוע בן הזוג (הגיע הזמן להפסיק להשתמש במילה "בעל") הוא בחזקת "עוזר" ולא שותף מלא? הרי הוא האבא של התינוק שנולד, ולפיכך הוא צריך לשאת בעול ובאחריות על גידול הילדים באותה מידה כמו זוגתו. לצערי, אני שומעת על אבות מעטים מדי שמגדלים את ילדיהם תוך נשיאה באחריות שווה עם בנות זוגן. המקרים השכיחים יותר הם שהאישה היא זו שנושאת ברוב העול והאחריות הכרוכים בגידול הילדודס. בהרבה מידי זוגות (לרבות כמובן זוגות שהתגרשו), כשהילד חולה, זה "ברור" שהאישה היא זו שעליה להיעדר מעבודתה. ישנם יותר מידי גברים הסבורים שעבודתם חשובה יותר משל בנות זוגן, ולכן הם תמיד "מנדבים" אותה להיעדר מעבודתה במקרה הצורך.
פה ושם אני נתקלת באבות שמשקיעים הרבה ממרצם בגידול הילדים, ברם עדיין ברוב המקרים – האישה היא זו שמירב האחריות והטיפול בילדים מוטל עליה; היא זו שלוקחת ומחזירה את הילדים מחוגים ומחברים, יושבת עם הילדים על השיעורים ויותר מעורה

במה שקורה בכיתה, לוקחת לרופא ונעדרת מעבודתה, מטיילת עם התינוק בגינה, מגיעה לאסיפות הורים ולימי הורים, וכמובן – אחראית בבית על העבודות ה"מסורתיות" כמו נקיון ובישול ועוד ועוד...

למרבה הצער, ישנם אבות שמרגישים שהם "עושים טובה" כשהם מבלים זמן עם ילדיהם, וגם אם הם יעשו זאת אחת לכמה זמן, הם לא יפסיקו לקטר. אבות יקרים, אני קוראת אתכם לסדר! אני מבקשת מכם ליטול חלק שווה ואחריות שווה בגידול הילדים. הפסיקו להיות אגואיסטיים. העבודה שלכם לא יותר חשובה משל זוגתכם.
אני קוראת לאימהות לא להסכים להתנהגות אגואיסטית ולא שוויונית, ולבקש מבן זוגכן לשאת איכן במשותף באחריות ובמטלות הקשורות בגידול הילדים. לדעתי, אפילו אם האב  משתכר יותר מהאם, עדיין אין זה תרוץ לכך שבמקרה הצורך האישה היא זו שצריכה להיעדר מהעבודה. במקרה שהילד חולה, מן הראוי ששני בני הזוג יפסידו ימי עבודה באופן שווה, שכן עבודתה של האישה, ולא משנה מהו שכרה, אינה חשובה פחות מעבודתו של הגבר.