היום מתפרסם הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, תמונת מצב חברתית. רוב הנתונים מתייחסים ל-2009, שנה של משבר פיננסי עולמי, אך בכל הנושאים מוצגת גם תמונה של כל העשור האחרון.

הדו"ח מעלה כי גם אם המשק הישראלי נפגע מן המשבר הפיננסי העולמי פחות מארצות אחרות, ואף שב לצמוח יותר ומהר יותר ממשקים אחרים, האי-שוויון הפנימי המשיך להעמיק.

אי שוויון בשכר ובהכנסות של משקי בית

ב-2009, השכר הממוצע לחודש של נשים עמד על 6,280 ש"ח – 66% מהשכר החודשי של גברים. זהו שיפור לכאורה לעומת 2008, אז עמד השיעור על 63.1%; אלא שהשיפור לכאורה נבע מכך ששכר הגברים ירד בעוד ששכר הנשים ב-2009 נותר כפי שהיה ב-2008. השכר לשעה של נשים עמד על 42.6 ש"ח – 84.5% מהשכר לשעה של גברים; גם כאן נבע השיפור לכאורה מירידה בשכר הגברים.

ב-2009, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של 8 מתוך 10 העשירוניום ירדה, אך הכנסתם של 4 העשירונים הנמוכים ירדה יותר מזו של 2 העשירונים הגבוהים.

במהלך העשור 2000-2009, חלקם בעוגת ההכנסות של 4 העשירונים הנמוכים ירדה, מ-17.0% ל-16.3%, בעוד שחלקו של העשירון העליון גדל, מ-28.0% ל-28.5%.

ב-2009 המשיך המעמד הבינוני להצטמק: חלקו בקרב כלל משקי הבית בישראל ירד, מ-27.1% ב-2008 ל-26.6 ב-2009. ואילו חלקו בעוגת ההכנסות של כלל משקי הבית ירד מ-20.7% ל-20.5%. מאז 1988 הצטמק הרובד הבינוני מ-33.0% מכלל משקי-הבית ל-26.6%, וחלקו בעוגת ההכנסות ירד מ-27.9% ל-20.5%. הרובד הבינוני כולל את כל משקי הבית שהכנסתם היא בגובה של 75% עד 125% מן ההכנסה החציונית של משקי-הבית.

ב-2009 ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) גדלה יחסית להכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים – בשלוש נקודות אחוז, מ-38% מעל הממוצע ב-2008 ל-41% מעל הממוצע ב-2009. גם ההכנסה של מקביליהם המזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) גדלה בשלוש נקודות אחוז, ל-3% מעל הממוצע. ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים נותרה כשהיתה, 67% מן הממוצע - רמת השכר שהיתה להם בשנת 2000.

ב-2009, עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר בחברה הכלולה ברשימת "תל–אביב 25" (25 החברות הגדולות בבורסה) ירדה ב-6% ועמדה על 9.13 מיליון ש"ח בשנה, או 761 אלף ש"ח בחודש - פי 94 מן השכר הממוצע במשק.

אי שוויון בחינוך ובהשכלה גבוהה

ב-2009, שיעור הזכאות לתעודת בגרות מתוך שכבת גילאי 17 עלה מ-44.4% ל-46.1% (כולל מועד חורף). עדיין, 54% מבני הנוער לא השיגו תעודת בגרות.
כאשר מפרקים את הנתון הכללי של זכאות לבגרות לסוגי יישובים, מוצאים מידה גדולה של אי שוויון: ביישובים

המבוססים עמד שיעור הזכאות על 66.0% (ב-2008 – 67.2%); בעיירות הפיתוח הוא עמד על 47.3% (ירידה מתמשכת יחסית ל-54.2% ב-2004); וביישובים הערביים (ללא מזרח ירושלים) הוא עמד על 34.4% (ב-2004 הוא כבר עמד על 42.2%).

ב-2008, שיעור הסטודנטים תושבי יישובים יהודיים מבוססים בגילאי 29-20 שלמדו לתואר ראשון באוניברסיטה עמד על 10.1%, שיעור כפול מזה של יישובים ערביים – 4.8%. בעיירות הפיתוח, השיעור עמד על 6.0%.

אי שוויון בנגישות לשירותי הבריאות

ב-2009 נמשך הגידול בהוצאה של משקי בית על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים. ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון גדלה מ-352 ש"ח ל-387 ש"ח וההוצאה של העשירון השישי גדלה מ-165 ש"ח ל-181 ש"ח. ההוצאה של העשירון השני ירדה מעט, מ-85 ש"ח ל-82 ש"ח.

ב-2009 המשיך להתרחב הפער בין המימון הרצוי של סל שירותי הבריאות שמעניקות קופות החולים ובין המימון המצוי. אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלו היה עומד ב–2009 על 41.5 מיליארד ש"ח, לערך, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 28.1 מיליארד ש"ח.

אי שוויון בפנסיה
ב-2009, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 972 ש"ח. באותה שנה, משק בית בחמישון התחתון הפריש סכום חודשי ממוצע של 35 ש"ח.

קברניטי המדינה והמשק משתבחים בפגיעה הקצרה והמתונה, יחסית, של המשבר הפיננסי העולמי במשק הישראלי. אך הנתונים המוצגים במסמך תמונת מצב חברתית מצביעים על גידול באי שוויון, הן בגל הצמיחה שקדם למשבר הפיננסי העולמי והן לאחר פריצת המשבר. מחברי המסמך טוענים כי בצמיחה המובלת על ידי המגזר העסקי אין די: החברה הישראלית זקוקה לפעלתנות חברתית, הן כדי לצמצם את האי שוויון הרב, הן כדי לפצות על הפגיעות של העשור האחרון והן כדי להבטיח לעתיד צמיחה שבה שותפים כלל הישראלים ולא רק חלקי-אוכלוסייה מעטים ומצומצמים.

הדו"ח מציין עוד כי יכולתה של ישראל לצמוח באופן יציב בפרקי זמן ארוכים נפגעת מאוד מהיעדר הסכם מדיני עם הפלסטינים: בעשור הנוכחי, בעוד שהתמ"ג לנפש במזרח אסיה ובמזרח אירופה גדל מאוד – לדוגמא, 9.6% בסין ו-4.1% בפולין, התמ"ג לנפש של ישראל גדל רק ב-1.6%. זאת, בגלל שבתקופת האינתיפאדה השנייה התמ"ג לנפש בישראל לא זו בלבד שלא גדל, הוא קטן. אמנם, הארצות העשירות במערב צמחו גם הן בשיעורים נמוכים, אלא שהתמ"ג לנפש אצלן גבוה הרבה יותר מזה של ישראל: אם ישראל רוצה להידמות להן, עליה לצמוח בקצב מהיר מהן - ולשם כך דרושה יציבות כלכלית ארוכת-שנים.