מדי שנה מבוצעים בישראל למעלה מ-25,000 מחזורים של טיפולי פוריות ב-24 מרפאות ברחבי הארץ. נכון לשנת 2007, המספר ממוצע של ילדים שנולדים לאישה אחת היה 2.9, בעוד שבצפון אמריקה עומד נתון זה על 2, ובאירופה רק 1.5. מדינת ישראל מממנת מספר בלתי מוגבל של טיפולי פוריות עד ללידת שני ילדים. ואולם, עד כה לא נקבעה בישראל מדיניות ברורה ביחס לשאלה מי זכאי לעבור טיפולי הפריה וההחלטה על סינון מועמדים נתונה ברובה בידי הרופאים המטפלים. מחקר חדש שערכו ד"ר דניאל שפרלינג מביה"ס פדרמן למדיניות ציבורית וביה"ס בראון לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית ויעל סימון, מעלה כי 81% מהרופאים בתחום טיפולי הפוריות היו מעדיפים לפעול על פי הנחיות ספציפיות לסינון מועמדים לטיפולי פוריות, 15% מהרופאים סבורים כי חשוב לסנן את הפונים לטיפולי פוריות מהסיבה שלא כל אחד יכול להיות הורה טוב, ואילו 55.6% מהמטפלים מאמינים כי יש לשקול גם קריטריונים לא רפואיים בהחלטה על מתן טיפולי פוריות.

המחקר, שהתפרסם באחרונה בכתב העת היוקרתי Online Reproductive BioMedicine, בחן את השאלה האם קבלת טיפולי פוריות כפופה לעקרונות של שוויון וצדק באמצעות סקר שנערך בקרב רופאים ומנהלי יחידות העוסקים במתן טיפולי פוריות.

בשאלון אנונימי שהעבירו החוקרים בקרב רופאים ומנהלים במרפאות פרטיות, ציבוריות ופרטיות-ציבוריות המבצעות טיפולי הפריה, נבחנו עמדות העוסקים בתחום בין השאר ביחס לזכאותם של מועמדים לקבלת טיפולי פוריות, ביחס לתפקידם ואחריותם לקבוע ולהחליט בשאלת הזכאות וכן ביחס למידע שעל פיו הם פועלים באישור או דחיית בקשה לקבלת טיפולי פוריות.

תוצאות הסקר מעלות כי 39% מהרופאים סבורים כי הרעיון שלכל אדם זכות להביא ילד לעולם ולהיות הורה הוא תמיד נכון, ו-60% סבורים כי הוא נכון ברוב המקרים. כאשר התבקשו המשיבים לדרג את שלושת הסיבות הנכונות ביותר לדעתם לסינון המועמדים לטיפולי פוריות, דורג הקריטריון "תחושת מחויבות מקצועית כללית" כקריטריון החשוב יותר בקרב 55.6% מהמשיבים, ו-46.7% מהמשיבים דירגו את הקריטריון "דאגה לילד שטרם נולד" כחשוב ביותר.

בעוד ש-47.8% מהמשיבים דיווחו שהם יודעים שבמרפאה שבה הם עובדים קיימות הנחיות כלליות לגבי סינון מועמדים, כ-81% מהעובדים ביחידות שבהן אין הנחיות, ענו כי הם מעדיפים שיהיו הנחיות ברורות

כאלה. נתון מעניין נוסף הוא ש-22.5% מהעובדים במקומות שבהם יש הנחיות, השיבו כי הם אינם פועלים לפיהם ומפעילים שיקול דעת אישי כאשר הם מקבלים מטופל חדש.

מהשאלון עולה כי כמעט כל המשיבים מבקשים מהמטופלים מידע הקשור ברקע רפואי בלבד לגבי גיל ומצב בריאותי פיזי ונפשי. יותר מ-65% שואלים גם שאלות לגבי המצב המשפחתי והתמכרויות ורק 44% על המצב הפיזי והנפשי של הילדים האחרים במשפחה. 32.6% שואלים על נטיית המבקש או בן/בת הזוג לאלימות ו-21.7% על יציבות הקשר הזוגי. 

בתשובה לשאלה האם מוטב כי נשים המעוניינות להיות חד-הוריות תעבורנה אבחון פסיכולוגי שיקבע מידת התאמתן להיות הורה כשיר, ענו 83.3% מהרופאים הבכירים ו-62.5% מהרופאים האחרים כי הם אינם מסכימים עם כך בכלל.

כמעט כל המשיבים הצהירו כי הם נוטים לקבל בקשות של זוגות לא נשואים, של בני זוג מאותו מין ושל מועמדים עם מחלות כרוניות כמו סוכרת ויתר לחץ דם, או הסובלים מבעיות נפשיות קלות. רק בשני מקרים היה אחוז הסירוב גבוה במיוחד – כאשר המועמד לטיפול עבר התעללות פיזית או נפשית או התעלל באחרים (37.5% נטו לדחות את הבקשה) ומועמדת שלה סיכוי של 10% למוות בעקבות הריון סוכרתי (77.8% נטו לדחות).

נתונים מעניינים נוספים העולים מהסקר נוגעים למוכנות המטפלים לבצע פעולות שכיום אינן חוקיות אם אלו יהפכו לחוקיות. 72.4% מהמשיבים ביחידות הציבוריות ו-100% מהמשיבים ביחידות המעורבות הצהירו כי לא יהיו מוכנים לבצע שיבוט לצורכי רבייה. זאת, בעוד ש-66.7% מהמשיבים הפועלים ביחידות פרטיות היו מוכנים לבצע שיבוט כזה. 52.2% מהמשיבים מכל היחידות הצהירו כי יסרבו לבצע מיון גנטי לבחירת מין הילוד, אינטליגנציה, נטייה להשמנה וכו' מסיבות שאינן רפואיות.

לדברי ד"ר שפרלינג, "התעלמות המדינה מהנושאים המוסריים הקשורים לאספקה של טיפולי פוריות ישאיר את התחום הזה פרוץ להחלטות שרירותיות ולניצול כוח. במצב הקיים כיום, רופאים פועלים על פי המדיניות הכללית התומכת בעידוד ילודה. כדי להבטיח טיפול צודק ושוויוני של מועמדים לטיפול, מומלץ לבחון  את קביעתם של הנחיות רשמיות בנושא ולעורר דיון ציבורי בנושא".