לפני הנסיעה איחלו לי למצוא את מה שאני מחפשת, אז לכל המאחלים ולכל מי שחושב שנסעתי לחפש משהו אני רוצה להבהיר שלא נסעתי לחפש כלום. את שלי מצאתי ואני מוצאת יום יום ובגלל זה יכולתי לקחת את פסק הזמן לעצמי ולנסוע בלב שלם.
אני כאן כדי לחוות ולראות כי אני אדם סקרן מטבעי ואני כאן כדי לשמור על פרופורציות בחיים. חיי שגרה משכיחים את העובדה שהחיים שאנו חיים ברגע או בתקופה מסויימת בחיים הם רק אופציה אחת מאינסוף אפשרויות הפתוחות בפנינו תמיד. אנחנו צריכים רק לבחור.
כרגע אני מרגישה שעברתי ליקום מקביל. נזרקתי לעולם שונה שאני מקווה שבשלושת החודשים שאחיה כאן אצליח להבין קמצוץ מהאופן שבו הוא מתנהל. מעבר לתוכנית על כללית, אני לא נעולה על כלום. הכל לא ודאי ולכן אינסוף אפשרויות פתוחות ומקצתן יפלו בחלקי, זאת הדרך שבה בחרתי לחיות כאן.
בבלוג שאכתוב מכאן אשתף אתכם בחלק מהחוויות, המחשבות, הרגשות זה בהחלט לא יהיה יומן.
דרור
הייתי צריכה להעביר קצת זמן והתיישבתי בבית קפה בחצר של האכסנייה שממול. שתיתי כוס קפה בוהה באויר, ראש ריק ממחשבות. ציפור דרור נעמדה על השולחן והתחילה לאכול מהסוכר שבקערית. חשבתי: האם ציפור הדרור יודעת שהיא בקטמנדו?
מהערב יש לי חבר חדש
לפני שיוצאים לטיול ואורזים כל מיני דברים, על לכל צרה שלא תבוא, אי אפשר לדעת מראש מה יהיו הדברים השימושיים באמת ומה לא.
מהערב יש לי חבר חדש – הפנס. פנס כחול קטנטן שנטען ידנית נמצא החל מהערב בהישג יד. לרגע הפנס לא היה לידי ונלחצתי.
בנפאל נהוגות הפסקות חשמל יזומות של 14 שעות ביום, כך שצריך להתרגל למציאות שמצרך מובן מא
ליו איננו תמיד זמין. לכל אזור לוח הפסקות החשמל או אולי נכון יותר לומר לוח שעות חשמל. אגב חלק מ-10 שעות החשמל המסופקות ביממה הן מאוחר בלילה כך, שאתם יכולים להבין שהחשמל הוא אכן מצרך יקר.
הלילה כשחזרתי לאכסניה אחרי נסיעה במונית ברחובות האפלים של קטמנדו מצאתי את עצמי ממהרת לטעון את הבטריה של המחשב והטלפון כי עכשיו יש חשמל ואני לא יודעת מתי יפסק. בין יום התחלתי לנהל את משאבי האנרגיה שלי, כי "חבל על כל טיפה".
אז עכשיו אני שומעת מוסיקה נפאלית מרדיו החירום שהבאתי איתי, שנטען ידנית עם מנואלה ולא ממאגר המוסיקה שבמחשב כדי שהבטריה תתמלא מהר יותר. לידי מונח הפנס שלי ואני בודקת כל כמה דקות אם הבטריה נטענה כבר במלואה. (כרגע 98% טעונה).
מה את רוצה לארוחת בוקר?
ירדתי לארוחת בוקר ותיכף הוגש לי תפריט. היתי צריכה לבחור בין טוסט לצ'פאטי עם חביתה - בלי חביתה, רשימה של כ- 6 אופציות דומות אך, שונות במשהו זו מזו.
בחרתי כמובן בקפה עם חלב ואחר כך ברוח ה'לא משנה מה' איתה אני זורמת, הצבעתי על האופציה הראשונה, צ'פאטי עם חביתה או מקושקשת. הגיע הקפה, אחר כך הגיעו טוסטים עם חמאה וריבה. אחרי מספר דקות שאלו אותי אם אני רוצה גם ביצה. אז הגיעה לחמניה ואחר כך החביתה. בסוף קבלתי תפוח. אז איפה הצ'פטי שלי?
ולסיום,
כדי לא לשוכח לצחצח שיניים במים מינראליים אני מצחצחת את השיניים בחדר ורק אחר כך נכנסת עם בקבוק המים המינראליים לחדר האמבטיה. חיים שונים הרגלים חדשים.