בישראל ובעולם המערבי כולו מדובר בתופעה: באיטליה קוראים להם "במבוצ'יוני", שפירושו ילדים מגודלים; בקנדה מדברים על "הקן הצפוף", להבדיל מ"הקן המתרוקן"; ביפן הם מכונים "רווקים פרזיטים"; באנגליה הם נקראים בשם המלגלג kippers (ילדים בכיסי הוריהם – kids in parents pockets) ובארצות הברית הם מכונים "דור הבומרנג". בכל המדינות הללו וברבות נוספות הכוונה היא לדור שלם של צעירים החיים בבתי הוריהם עד אמצע שנות השלושים ואפילו ה-40 לחייהם. כיצד נראית התופעה המפתיעה הזו בחיינו? מהן ההשלכות שלה על התא המשפחתי? והאם כדאי לעודד אותה או לעודד ילדינו הבוגרים לפרוש כנפיים? על כל אלו ועוד במאמר שלפניכן.
מהי תסמונת הקן שאינו מתרוקן
צעירים רבים בין גילאי 20 ל-30 ואף מעבר לכך בוחרים להמשיך ולגור בבית ההורים, או לחזור אליו לאחר פרק זמן של מספר שנים מחוץ לבית. התופעה מוכרת בעולם כולו, וזוכה לכינויים לעגניים שונים. אחד הכינויים, שיש בכוחו להסביר את התופעה, הוא הכינוי הספרדי mileurista, שפירושו 1,000 יורו. הכוונה היא לצעירים המצליחים להשתכר רק 1,000 יורו, במקרה הטוב, סכום שאינו מספיק לכלכלתם ולחיים עצמאיים, ומאלץ אותם לשוב לבית ההורים. המחקר המדעי מדבר על מעין גיל ביניים, רגע אחרי גיל ההתבגרות ורגע לפני גיל הבגרות והמחויבויות הגדולות לקריירה, זוגיות יציבה, נישואין וילדים. גיל זה מכונה בעגה הסוציולוגית "בוגרים צעירים" או "בגרות צעירה" (young adults), והוא מתאפיין לעתים בממדים פסיכולוגיים של דחיינות, חוסר עצמאות ותלות.
מהו ההסבר לתופעה?
יתכן שההסבר לתופעה יוכל לסייע להורים המודאגים מתלותם של הילדים הבוגרים בהם להבין את הצורך, לתמוך ולסייע לצעירים הללו להתקדם בחייהם. חלק מן הסיבות נעוצות במבנה של התרבות המערבית, שבה יש התארכות של משך ההכשרה המקצועית, מיעוט משרות, משכורות נמוכות בכניסה לעולם העבודה ועליה בגיל הנישואין. בישראל התופעה קשורה גם למעבר מן השירות הצבאי לחיים אזרחיים. במדינה שבה השירות הצבאי הוא חובה, ההורים שמחים לקבל את הבן או הבת בחזרה הביתה
עם השחרור, לדאוג לכל הצרכים ולפנק בכביסה נקייה וריחנית, מצעים חדשים וסירי אוכל חם. החיים בבית אבא ואמא נוחים ופעמים רבות מאפשרים לצעירים לחסוך בהוצאות דיור, אוכל ורכב ולהנות בנוסף מתמיכה כלכלית חלקית או מלאה.
האם זה בעייתי או שמדובר בשלב התפתחותי הכרחי?
המומחים מחקר מדעי החברה חלוקים בדעותיהם. יש המתיחסים לתופעה כתופעה שלילית, מכנים אותה "תסמונת התלות התובענית" ומציעים להורים טיפול שיסייע להם להשתחרר מן המגורים הכפויים עם ילדיהם הבוגרים. הצדדים המודגשים בפי נושאי גישה זו הם תלות וחוסר תפקוד, דרשנות ודחיינות כרונית. ואכן, ישנם בוגרים צעירים המפתחים תלות כלכלית בהוריהם, מתקשים או אינם מתאמצים למצוא עבודה, אינם דואגים לעצמם לפנסיה, ביטוח או קרן משתלמת כדוגמת זו של כלל השתלמות, אינם מתמידים בקשרים חברתיים וזוגיים ואף מכניסים מתח ולחץ לתא המשפחתי. הורים רבים שקיוו לשנים של הפוגה מגידול הילדים, וממטלות הבישול והכביסה לגדוד, מוצאים עצמם ממשיכים לטפל בילדיהם, מוציאים כספים ומוותרים על אינטימיות, זמן פנוי ושקט.
תמיכה לבוגרים השוהים בבית ההורים
מנגד ישנן גישות המתיחסות לאספקטים החיוביים של התופעה, ומדגישות את הנחיצות של תקופת השהות אצל ההורים. תפישות אלו מדגישות את התרבות האינדיבידואלית ואת האידיאולוגיה של החיפוש העצמי והנהיה אחר מימוש עצמי וסיפוק. במקרים בהם אתם חשים כי השהות בבית מצמיחה ומסייעת לצעיר בתהליך ההפיכה לבוגר יצרני ועצמאי, ספקו לו תמיכה מתאימה. תמיכה הורית מוצלחת בצעיר או בצעירה שחזרו לגור בבית תכלול דחיפה מתונה לעבר תפקוד עצמאי, הכוונה מקצועית ובחירת מסלול לימודים בעזרת מכון מקצועי או אתרי אינטרנט ייעודיים כ
יורם לימודים. תמיכה הולמת תסייע בידי הצעיר או הצעירה להתארגן, להתבגר ולצבור חסכונות ויכולות שיאפשרו לו לצאת מבית ההורים ולפרוש כנפיים!