בעשור האחרון, החלה להתפתח המודעות הצרכנית בכל תחומי החיים במדינה, כמו גם בחדרי לידה. קהל צרכני הבריאות קרי, היולדות ובני זוגן נגיש למקורות מידע עדכניים כמו: אמצעי תקשורת אלקטרונים, אינטרנט, ספרות רפואית פופולרית ועוד. הידע הרב יוצר מצב בו היולדת יודעת להעריך את הטיפול המוצע לה. לרוב היא מגלה בקיאות רבה בכל נפתולי החוק ועומדת על זכויותיה בקבלה או הימנעות מטיפול.

בשנים האחרונות, נצפה שינוי בתפיסת הלידה ומקומה של היולדת בתהליך הלידה – "הלידה שלה". הגישה ההולכת ומתפתחת היא גישה של לידה עם מינימום התערבויות רפואיות עד בכלל. נשים עומדות על זכותן להיות במלוא השליטה במהלך הלידה, לקבוע את קצב הלידה ואף לקחת חלק בקבלת ההחלטות על הטיפול שתקבלנה. מעל לכל, נשים עומדות על זכותן לבחור איזה תמיכה הן רוצות במהלך הלידה ומי יהיה השותף שלהן שיעניק להן תמיכה זו, אם בכלל.

בן הזוג בלידה
יולדות רבות מעדיפות ללדת כאשר בן זוגן / הבעל יהיה לצדן. מחקרים מראים שהבעלים מהווים מקור חשוב לתמיכה. קיים עניין מיוחד במגע כשהיולדת מעדיפה פי חמש את המגע של בעלה מאשר מגע של אחות, מיילדת.
בן הזוג, אשר שימש כעמוד התווך של רעייתו במשך ההריון, נקרא להפגין את יכולותיו והידע הרב שצבר בקורסים להכנה ללידה ובקריאה מסיבית בספרים, במאמרים ובכלי התקשורת השונים. מצב זה, שבו הגבר נוכח ליד אשתו בלידה, הופך את שני בני הזוג לשותפים לתהליך הלידה, כאשר הציפייה מהגבר היא להעניק תמיכה לאשתו היולדת, כיוון שהיא זו שבסופו של דבר עוברת את תהליך הלידה עצמו.

ברד לי, רופא אמריקאי אשר פיתח את נושא הלידות הטבעיות בשנת 1947,  העדיף אף הוא כי בן הזוג ילווה את היולדת בחדר לידה. "תפקיד הגבר הוא להוציא את האישה ממערבולת החושים של הלידה כשם שהכניס אותה אליהם: במגע אוהב ובדיבורי אהבה סתמיים: "לשחק את המאהב" (גור, 1993).
המושגים בהם הוא דיבר היו: praise – encoragement - progress כלומר: תפקידו של הבעל הוא לשבח, לעודד, להנחות את היולדת לנשימות נכונות ויעילות ולהראות לה עם כל ציר וציר שהיא מתקדמת. הבעל יכול להנחות את אשתו כיצד להשתמש בדימויים פנימיים, להתרכז ולהתחבר לתחושה הפנימית ולשקוע לתוך הרפיה נעימה ורוגעת תוך החלפת תנוחות, עיסוי בגב תחתון ובבטן תחתונה, לטיפות בין ובזמן הצירים והתאמת הנשימות לקצב הצירים. ברד לי טען כי כל זאת צריך הבעל לעשות כשהוא נמצא למראשותיה. גם למאז' טען בשנת 1951 כי תפקידו של הבעל הוא להדריך את אשתו כיצד לנשום נכון כך שתוכל להתמודד עם כאבי הלידה, כאשר האימון על הנשימות המבוקרות נעשה כבר בהריון, ביחד עם הבעל (גור, 1993).

יולדות לאחר הלידה דיווחו כי הדבר החשוב ביותר עבורן היה נוכחות הבן זוג בלידה. הנוכחות, הדיבור של הבן זוג, יכול להוות לפעמים תמיכה רבה יותר מן המעשה (ROBERT KLEIN 1981).

במחקר אשר נעשה בארץ בשנת - 1990, נחקרו הבעלים על מניעיהם להשתתפות בלידה. במחקר נמצא כי: 80% מהנחקרים ענו על הצורך להיות עם בת הזוג, רצון להגיש עזרה פיסית, לתת לבת זוגם הרגשת ביטחון בעצם נוכחותם, רצון להפיג את בדידותם בזמן ההמתנה מחוץ לחדר לידה, ולבסוף, ענו כי ברצונם לחוות את הלידה, ולספק את ייצר הסקרנות שלהם. 20% מהנחקרים  באו בעל כורחם, לפי דרישת האישה, ו/או לחץ חברתי.

מחקרים מראים עוד כי אבות שנכחו בלידה של ילדיהם היו מעורבים יותר בגידולם ובהתפתחותם בעיקר בגיל חמישה חודשים, היות ומייד לאחר הלידה הראו שני בני הזוג עניין רב בתינוק שזה עתה נולד, מאחר ושניהם היו שותפים לחוויה של הלידה.

אבות שהחזיקו את התינוק בשעה הראשונה לחייו יצרו קשר בלתי מילולי יותר מאשר אלו שלא נכחו בלידה והם אלו שמאז הלידה והלאה יצרו קשר ושיחקו עם התינוק בבית יותר מאשר אבות שלא נכחו (PALKOVITZ 1982).

הנוכחות וההשתתפות של הבן זוג ליד היולדת היא זכות ולא חובה. הצוות המטפל תמיד נוכח. האישה מקבלת טיפול אישי וצמוד על פי הצורך מן המיילדת, והבן זוג יכול להשתתף רק בעצם נוכחותו בחדר לידה עימה בלי מעורבות פיזית, או, לבחור עם בת זוגו שותף אחר שילווה אותה.

במקרים מסוימים הבן זוג- אבי התינוק (או אפילו אמה של היולדת), אינו הדמות הנכונה להיות ולתמוך באישה. לא תמיד הוא הדמות היחידה אותו רוצה היולדת לצידה, כמספקת ליווי, תמיכה, עזרה וביטחון. יש יולדות אשר נוקטות בגישה פתוחה ומתירנית, "ברוח התקופה", ו- "מזמינות" את כל המשפחה ללידה (כולל אחים ואחיות, סבא וסבתא). במקביל, חל שינוי גם במבנה המשפחה המסורתי. לא תמיד נראה "בעל ואישה" אלא זוגות חד מיניים (משני המינים), נשים חד הוריות - מתוך בחירה או שלא מתוך בחירה ועוד כהנה וכהנה וריאציות משפחתיות שונות.

הדולה - תומכת הלידה
תופעה נוספת, פשטה כאש בשדה קוצים בחדרי הלידה, וזוכה ליחס אמביוולנטי מצד הצוות הסיעודי והרפואי בחדרי הלידה השונים בארץ. תופעה זו, הולכת ותופסת תאוצה רבה והיא: תומכות הלידה. ניתן לראות אותן מתלוות ליולדת בשלבי הלידה השונים, מעסות את גופה בשמן, מבשמות אותה בשמנים בעלי ניחוח משכר, ולוחשות באוזניה "עצות חכמות" אשר לעיתים קרובות מעלות את חמתם של הצוות הרפואי והסיעודי בחדר לידה.

לאור כל זאת, נשאלת השאלה: מהו תפקידה ומהו מקומה של ה"דולה", ה"מלווה בלידה"? האם יש לה מקום?
אם נצא מנקודת הנחה כי תפקידה של ה"דולה" הוא חשוב ביותר עבור היולדת. העיסוי, המגע, הליטוף והחיבה הרבה שהיא מרעיפה על היולדת מקנים תחושות של רוגע וביטחון שספק אם הייתה מרגישה אותם ללא נוכחות ה"דולה". האומנם?
האם יתכן כי בעצם נוכחותה היא מחליפה את מקומו של בן הזוג שאמור לתמוך בבת זוגו, לגעת, לחוש ולהרגיש קרוב? או מונעת מאנשים אחרים הקרובים אף הם ליולדת כמו אימא, חברה אחות קרובה ואחרים להיות נוכחים בלידה?

ושאלה נוספת חשובה אף יותר: אם הדולה, תומכת הלידה אכן עושה כל שאפשר למען היולדת: תומכת נפשית, רגשית, עוזרת, מעודדת, מלטפת וכ"ו, מדוע אם כן היא נאלצת לשקר שוב ושוב כאשר היא מגיעה עם יולדת במסווה של "חברה קרובה", "שכנה", "בת", "חמות", "גיסה" ולעיתים קרובות זוכה ליחס כה שלילי ומנוכר מהצוות המקצועי בחדר לידה? מדוע יש תומכות אשר מוצאות את עצמן נבעטות שוב ושוב מחוץ לכותלי חדר הלידה, בתחוש

ה של עלבון צורב, ולעומת זאת, יש בתי חולים אשר כן מכניסים תומכות לידה מסוימות, ואף נותנים בהן אמון ומשתפים אותן בהליך הטיפולי. מדוע? מה ההבדל בין התומכות?

התלונה השכיחה ביותר השגורה בפיהם של הצוות המקצועי בחדר לידה היא על "התערבותן" של המלוות בהחלטות רפואיות וסיעודיות (תנועה בחדר ולא שכיבה במיטה, הכנסת קטטר כן או לא, מתן פיטוצין לזירוז לידה או לאחר צאת התינוק – כן או לא,  ועוד..), דבר המוביל לטענתם לפגיעה בבטיחות היולדת והעובר. שיקולים אלה ודומים להם, גרמו לא אחת לכך שמיילדת הרשתה לעצמה "להעיף" את המלווה מחדר לידה בטענה שגרמה ליולדת ל"טטניה" (ציר ממושך שגרם להאטה בדופק העובר), ל"ברדיקארדיה" האטה בדופק של העובר" עד כדי מצבים בהם יולדת שילדה בעבר בניתוח קיסרי, ובאה לנסות ללדת הפעם בלידה רגילה, "כל כך הקשיבה למלווה שלה" וסירבה לניתוח קיסרי כאשר הלידה לא התקדמה מעל 5 שעות... לעיתים, נוצר מצב של ויכוח מר בין המיילדת למלווה בלידה, ובין היולדת ו/ או בן זוגה לבין הצוות בטענה שהצוות כופה עליהן החלטות בגלל נוחות בלבד, ש"לא לשמוע את היולדת צועקת אז לתת אפידורל", "לזרז לידה במקום לחכות בסבלנות תוך מתן טיפול רפלקסולוגי, שיאצו או דיקור..." ועוד...

לא ניתן יהיה להכחיש שאכן, מצבים אלה התרחשו בחדרי לידה השונים בארץ.
מצבים אלה ודומיהן, גרמו לתסיסה רבה בקרב המיילדות והצוות הרפואי, ולתחושה כי "מישהו אחר" שאינו מקצועי מתערב בהחלטות רפואיות וסיעודיות. יתר על כן, היולדת, אשר יצרה קשר מוקדם עם תומכת הלידה, נותנת בה "אמון מופרז", ומקשיבה לכל עצותיה, גם כאשר מדובר בעצות לא נכונות ולעיתים קרובות אפילו מזיקות! כתוצאה מכך, נגרם נזק פיזי ונפשי רב מאוד ליולדת, ותחושה של חוסר שביעות רצון לכל הצדדים.

התשובה למצב זה שנראה כמצב בלתי אפשרי לגישור ולפתרון היא חד משמעית: מקצועיות, איכות ומצוינות!

התכונות הנדרשות מדולה
קשת בענן-ביה"ס למיילדות וגינקולוגיה הוליסטית, מאמין כי יש חשיבות רבה לנוכחות של המלוות בחדר לידה. אמונה זו מתבססת על ההבנה כי יש לשלב בין רפואה טבעית לרפואה מערבית גם בחדר לידה במהלך הטיפול ביולדת כפי שנעשה במסגרות טיפוליות שונות ובקופות החולים. אך יש לעשות זאת בצורה רצינית ומפוקחת. להעניק את הטיפול היעיל והמקצועי ביותר ליולדת ולעוברה תוך שמירה על המהלך התקין של הלידה. בד בבד, יש להתחשב באופן מלא בצרכיה הנפשיים של היולדת ובדרך שבה היא רואה את הלידה שלה, כמובן, תוך פיקוח של הצוות הרפואי והמיילדותי.

ניתן לעשות זאת בשתי רמות. ברמה הראשונה: יש לעגן את תחום העיסוק של ליווי בלידה בצורה ממוסדת, רצינית ומפוקחת ולהקפיד על עקרונות יסוד חשובים של מקצועיות, איכות ומצויינות.

מקצועיות 
הכשרה מקצועית ברמה גבוהה של תומכות הלידה, הכשרה המקבילה להכשרה של כל מטפל ברפואה טבעית והכוללת: לימוד של רפואה מערבית על פי הדרישות של כל האיגודים המקצועיים ברפואה טבעית בארץ, הכוללים תכנים חשובים ביותר כמו: אנטומיה ופיזיולוגיה כללית. תחום נוסף, אנטומיה ופיזיולוגיה של מערכת המין הנשית, ואופן הטיפול ביולדת בהתאם להתקדמות הלידה, ועוד.
כמו כן, יש לחייב כל מלווה בלידה ללמוד תחום טיפולי ממקצועות המגע אשר יהיה מקובל, על האיגודים המקצועיים השונים הכפופים לארגון העל, ולכך תינתן תעודה מקצועית מהאיגוד. באופן זה תוכל המטפלת להבין ולבחון את היולדת משני היבטים: הן בהיבט הקונבנציונלי והן בהיבט ההוליסטי, המחבר והמקשר בין התהליכים הגופניים, הפיזיולוגיים אותם חווה היולדת לבין התהליכים הנפשיים, הרוחניים, הנמצאים ברובד הפנימי והעמוק יותר. 

איכות  
אנו בקשת בענן-ביה"ס למיילדות וגינקולוגיה הוליסטית, מקפידים כי גם הלימוד וגם הטיפול ביולדת יינתן באופן דו מימדי, כדי להבין מתי הלידה מתקדמת בצורה תקינה ויש מקום לשלב רפואה טבעית בטיפול ביולדת, לעומת מצב אחר שבו הלידה אינה מתקדמת ויש צורך לסיים אותה בניתוח קיסרי. במצבים אלה, כל שיקול שיתקבל יהיה שיקול רפואי בלבד.

מצוינות  
פן נוסף הוא לאפשר עבודה גלויה של המלוות, תוך שקיפות מרבית מול הצוות הרפואי והסיעודי.  כל טיפול יינתן בלי כל צורך "להסתתר ולהתחבא מתחת לסדינים". כאשר התומכת מטפלת ברפלקסולוגיה או דמיון מודרך, מורידה אותה על כדור, או משקה אותה בצמחים ובשמנים בין אם במטרה לקדם את הלידה ולהגביר את הצירים (במקום לפקוע מים או להשתמש בפיטוצין), או להקל על הכאב (במקום לקחת אפידורל), או לעזור לעובר לרדת בתעלת הלידה תוך שימוש בטכניקות טלטול ותנועה שונות במצב שבו אין התקדמות בירידת הראש ועוד..

כל תומכת לידה תחויב לעבור הכשרה נוספת גם לאחר סיום לימודיה ולהרחיב את הידע בתחומי עניין נוספים לקיים ברשותה.

ברמה השניה, יש ליידע את הצוות הרפואי והמיילדותי בשיטות השונות של הטיפול ברפואה הטבעית (דבר הנעשה בפועל כבר היום במרכזים רפואיים שונים בארץ), ולאפשר פתיחות רבה לשימוש בהם תוך תיאום מלא עם המוניטור של העובר, עוצמת הצירים ותכיפותם ושיקולים רפואיים וסיעודיים נוספים. 
בצורה זו, תוכל המיילדת לראות במלווה של היולדת גורם משלים, אשר משתמש בטכניקות הלקוחות מעולם הרפואה הטבעית כמו עיסוי, שיאצו, דמיון מודרך, רפלקסולוגיה, שמנים אתרים ועוד, בצורה אחראית ונבונה, תוך תיאום מלא עם עבודת הרופאים והמיילדות.

באופן זה, נוכל להשיג את הטיפול הנכון והיעיל ביותר בטיפול ביולדת, בעובר ובבן הזוג, ולהבטיח חווית לידה טובה, בין אם הלידה הסתיימה כלידה רגילה, מכשירנית או בניתוח קיסרי.

לאתר קשת בענן, בית ספר למיילדות וגינקולוגיה הוליסטית
_____________________________________________________________________________
יפה קבלה, אחות מיילדת (MA) ומטפלת רב תחומית ברפואה משלימה. מנהלת אקדמית של קשת בענן- ביה"ס למיילדות  וגינקולוגיה הוליסטית בשיתוף היחידה ללימודי החוץ של הקריה האקדמית אונו.