חינוך פרטי
בארץ קיימים כ-150 בתי-ספר המכונים "פרטיים" או "ייחודיים" כאשר מרביתם אינם בבעלות פרטית מלאה אלא בבעלות ציבורית - למשל, פועלים תחת חסותה של עיריית תל-אביב או מוסדות אחרים ומקבלים מימון ציבורי. בשל המגוון הרחב, קשה להתייחס ליתרונות וחסרונות באופן כללי וחשוב לבחון כל בית-ספר בפני עצמו. למרות שמדובר בבתי-ספר המקבלים מימון ציבורי, לא כל אחד יכול להתקבל – הן בשל שכר לימוד גבוה והן בשל מבחני קבלה. בקבוצת המסגרות החינוכיות האלו כלולים בתי-ספר לטבע, בתי-ספר לאמנויות, בתי-ספר דמוקרטיים ועוד. שכר הלימוד יכול להגיע עד 10,000 שקלים לשנה ביסודי ועד 35,000 שקלים לשנה בכיתות הגבוהות. בחלק מבתי-הספר קיימת מכסה המיועדת לתלמידים מעוטי יכולת אשר מקבלים מלגה. קיימים גם בתי ספר פרטיים שהגישה החינוכית שלהם אינה שונה בהרבה ממערכת החינוך הרגילה, אך הם נחשבים יוקרתיים יותר - מורים טובים יותר, פחות תלמידים בכיתה ועוד.
קבוצה אחרת של בתי-ספר כוללת את החינוך האלטרנטיבי - בתי-ספר פתוחים, אנתרופוסופיים, הום-סקולינג ועוד. אלו בתי-ספר הדוגלים בגישה חינוכית אחרת, מערערים על אבני היסוד של משרד החינוך ואינם מחויבים לתכנים הלימודיים הסטנדרטיים. בשל כך, הם גם לא מקבלים מימון ממשרד החינוך והופכים ליקרים בעל כורחם. חלקם אף מנהלים מאבק עם הרשויות על עצם קיומם. בתי-ספר אלו שואפים לתת מענה לצרכים הייחודיים של כל ילד וליצור חברה אחרת. העקרון הבולט במרביתם הוא שהילד יוכל ללמוד מה שמעניין אותו, מתוך מוטיבציה פנימית. בנוסף, הילד מקבל כלים כיצד ללמוד, כך שבעתיד, אם יחליט לגשת למבחני בגרות, לעשות
פסיכומטרי ולהירשם ל
לימודי הנדסה, ביולוגיה או כל תחום שבו יחפוץ, יהיו לו את הכלים המתאימים לכך.
מסגרת רגילה
אלו בתי-ספר המקבלים מימון ממשרד החינוך וכפופים לתכנים הלימודיים של משרד החינוך. יתרון בולט הוא בכך שקל לגשת למבחני בגרות והחסרון הוא שהילד נאלץ ללמוד דברים שלא בהכרח מעניינים אותו וניתנת לו אפשרות בחירה מועטה בלבד. שיטת הלימוד מבו
ססת על הרבה שינון ולמידה בעל-פה, כאשר המוטיבציה העיקרית היא תגמול הציונים. מורים המלמדים במסגרת הרגילה מוצאים עצמם תחת עומס רב בשל מספר גדול של תלמידים בכיתה ולחץ "להספיק ללמד את כל החומר". כך קורה שגם אם הם רוצים לתת יחס אישי ולהתחשב בצרכים הייחודיים של הילדים, הם לעתים יתקשו לעשות זאת. הנפגעים העיקריים יהיו הילדים אשר מתקשים, מסיבות שונות, לעמוד בדרישות המסגרת. במסגרת הרגילה, ילדים רבים מאבדים את הנטייה הטבעית שלהם: סקרנות לחקור את העולם, ללמוד ולהתפתח. במקום זאת רבים מהם לומדים ללכת בתלם וללמוד בשביל ציונים. יתרון משמעותי קשור בשיקול הכלכלי - בזכות המימון של משרד החינוך, לא תצטרכו לשלם שכר לימוד גבוה.
הדילמה - במה לבחור?
תחילה יש לציין שהדילמה קיימת עבור הורים שיש להם את האפשרות הכלכלית לשלם שכר לימוד בבית-ספר פרטי. הבחירה במסגרת החינוכית לילד היא שילוב בין השקפת העולם והאידיאולוגיה של ההורים, לרצונות ולצרכים של הילד. לא כל מה שנכון לילד אחד, מתאים לילד אחר. את ההחלטה כדאי לקבל כאשר לנגד עיניכם אתם רואים את הילד הספציפי שלכם, האופי, הכישורים והצרכים שלו. יכול להיות שלילד יש נטיות אמנותיות ולכן ברור לכם שהבחירה הנכונה היא בית-ספר לאמנות. יכול להיות שהילד גדל ברוח החינוך החופשי, ולכן המשך טבעי יהיה לשלוח אותו לבית-ספר שיאפשר לו בחירה בתכנית הלימודים, בהתאם לתחומי העניין שלו. יכול להיות שאתם מרגישים שבכיתה רגילה של 40 תלמידים הוא ילך לאיבוד. יתכן גם שאתם מרגישים שהילד דווקא זקוק למסגרת ברורה ולתגמולים כמו ציונים על מנת ללמוד. יכול להיות שהחברים שלו הולכים לבתי-ספר הרגיל שבשכונה והכי נכון עבורו מבחינה חברתית יהיה להמשיך יחד אתם.
אחת השאלות היא מה חשוב לכם: שהילדה תלמד בבית ספר קרוב לבית יחד עם חבריה מהגן? שבנכם ילמד על פי התכנית של משרד החינוך וייגש למבחני בגרות? שבית-הספר ייתן מענה לצרכים הייחודיים של הילד? שתהיה לו אפשרות לבחור מה מעניין אותו ללמוד? שהשקפת העולם החינוכית של הבית-ספר תהיה תואמת להשקפת העולם שלכם ועוד. תוכלו לעשות רשימה של הרצונות והצרכים שלכם ושל הילד, ובהתאם לכך לחפש את המסגרת המתאימה.