הבטחתי לעצמי כל כך הרבה הבטחות שאגשים אחרי החגים.
השנה החדשה התחילה בתרועת חשבון נפש והחגים הביאו עימם את הרשימה העבה ההיא עם הכותרת הידועה 'אחרי החגים'.
יש כאלו המתחילים דיאטה, יש את אלו המפסיקים לעשן או לפזר כספים לשווא.
השקיעה היום בים היתה מהסוג החדש, השמש פיזרה הבטחה כתומה-אדומה וסגרה איתי שמעכשיו יבואו בשורות חדשות בליגה אחרת.
האנשים לידי נראו מאושרים יותר, נראה שהדרך יותר ברורה להם, הם יודעים לאן ואיך להתקדם, לפחות כך זה נראה.
האויר הזה של חגי תשרי, האדמה ששתתה קצת לאחרונה, כל אלו ביחד ולחוד, מעניקים להבטחה תוקף. גלעד שב הביתה, זה בטח סימן מובהק להתחלה אחרת, מעולה הפעם.

המון שינויים, מתחילים מבחוץ וחודרים אל הבפנים. כבר קריר בלילות, גרביים מציצות מהארון, השטיח שב לחמם את הרצפה. שמיכת צמר כבר ממוקמת ליד המסך, מבקשת להתכרבל, יש יותר זמן לספרים, שעון החורף סוגר את היום מוקדם יותר,
משהו במנוע הפנימי מסכים להירגע, לבטוח, רק להיות וזה כבר הישג בפני עצמו.

מביטה שוב על הרשימה וכל מה שבא לי זה לבהות ולנשום בנחת.
היעדים יכבשו, המטרות יסומנו ב-'וי', אבל עכשיו אני רחוקה מלגשת ולעשות.
הקיבה הורחבה כהוגן לאחרונה, ארוחות בשעות משונות, צלחות מלאות פי כמה ממה שהגוף שלי רגיל, כוסות יין רבות הושקו לחיים, הבטן צריכה לנוח מכל זה לפני שהיא חוזרת לאדיקות של היומיום.

אולי פשוט ארקוד לי איזה שעתיים ברצף, בעיניים עצומות, ארגיש עד הסוף את מה שיש כאן סביב. בטוח זה יעשה טוב, לבטן בטוח ו

גם לנשמה.
לפעמים אני מאמינה שרק בזמן שהגוף רוקד, את הריקוד מהסוג החופשי, יש את האפשרות להרגיש עד הסוף. בשאר הזמן יש מלא הסחות דעת.

ברדיו בדיוק משמיעים את One and Only של Adele האגדית. תמיד בדיוק בזמן.
לגמרי התדר המוזיקלי המתאים למחשבות האלו.
אז אני מזיזה את הכסא לאחור וקמה.
סוגרת את התריסים, בשני החדרים.
בודקת את המנעול בדלת הכניסה.
מגבירה חזק-חזק. בטח שומעים בכל הרחוב. מעמעמת את האור.
מתמקמת במרכז החדר ורוקדת את השיר הזה מההתחלה. בעיניים עצומות כמובן.
הראש למטה קרוב לרצפה כמו שאני אוהבת. לא אכפת לי איך זה נראה.
כפות הידיים נוגעות במרצפות (כיף שנקי פה).
והגוף עושה את השמיניות המוכרות האלו.
זהו. ככה זה אחרי החגים בשבילי.
הרבה אויר נכנס, ויש לי מקום לכל ההתרחשות החדשה שתבוא.
נביאי היעדים מעולם לא כתבו במרשם שלהם שמומלץ לרקוד לצלילים של שיר משובח לפני שפונים לעשייה.
התודעה חייבת להפתח לרעיון ולרצות מעצמה את הצעדים החדשים הללו.
אה, ועוד דבר. לא מכניסים לגוף אוכל לפני שיש סימנים של רעב קל.

'אחרי החגים' שמח לכולנו
אלינה מירקין
השמיעו קול בכתב: [email protected]