ברור שאי אפשר לחיות ככה, אבל במשך שבוע נכנסה לי למערכת ההבנה שדווקא אפשר. אז נסעתי לרומא, מה כבר יכול היה להשתנות כל כך. השארתי מאחורי שולחן עבודה מתוקתק, מחשבה מפוקסת, סדר עדיפויות של ראש ממשלה מנוסה ותחושה של שליטה בגוף ובנשמה. חזרתי והכל עף עליי מהסוף להתחלה.
מה זה אומר על הסדר הישן? כל כך רגיש למעברים? בנוי על לבנים מאויר?
מה זה אומר עליי? ואיך עושים לעזאזל סדר חדש?

הן כל כך יפות האיטלקיות.
אבל הרבה יותר מהן, יפים האיטלקים.
לטענתי, אישה מטופחת זה לא בעיה. קצת איפור, נעלי עקב, בגד נשי – ויש לה את זה.
אבל גבר, לא הכי נאה, כמעט חינני, הכנה לחמוד וגם לא בטוח – איך לכל השדים והרוחות הוא הופך לחתיך החתיכים עם צעיף, קורדרוי, נעליים משובחות, וסוודר עם צווארון מורם? לא ברור, אבל זה קורה כמו שמשאלות מתגשמות באגדות.
משהו קסמי למדי קורה לגברברי איטליה. הם פשוט מהממים. תבדקו אותי.

ומה עם האוכל הזה? פחמימות בדרך כלל מנפחות לי את הבטן עד לרמה חרטה על שאכלתי בכלל. ובכלל בבית שאני גדלתי בו, פסטה ופיצה זה לא אוכל. יותר נכון זה ג'אנק פוד של חוליגאנים שאין להם אמא בבית שתבשל אוכל בריא ומזין. ככה זה אצל רוסים.
אז איך שבוע של פחמימות והגוף שלי מחייך כל כך

? הבטן דבוקה לגב כמו שמעולם לא היתה? שיקום מי שיוכל להסביר את הפלא הזה.
מה אני לומדת על זה? שאפצח בדיאטת פיצות?

ומה עם רמת המתח? אוקיי ברור שבתור תיירת זכיתי לחירות מהזן הטהור.
אבל בחייאת, אני יכולה לזהות. הם הרבה יותר נינוחים, הזמן שלהם נמתח לנוחיות שלהם בקלות רבה יותר. 10 דקות הופכות ל- 27 דקות בקלות, בטוח הם יודעים שמתח פוגע ביופי. ולהם פשוט אסור! הם מוכרחים להיות יפים.

אז איך אני עושה איטליה בישראל? איך הופכים את חדרה לרומא?
ניסיתי להדוף כמה מכשולי מתח השבוע וזכיתי להרמת גבות קולקטיבית.
מזל שיצאה סוף סוף השמש הישראלית שלנו היום
שהזכירה לי בגאווה שיש לנו גם משהו שאין להם.

תודה לאל על כל מה שיש
שנדע להנות מהקיים
ולהפוך כל גרם של קנאה מצקצקת למנת השראה הגונה.



הולכת לקנות פיצה!

בטוב,
אלינה מירקין

כתובת למילים שלכם: [email protected]