איך הם יודעים לפרוט לנו על הנקודות הרגישות?
שנה אזרחית זו סיבה מספקת לחגוג.
איך לעזאזל השתרבבו לכאן אלמנטים מעולם הזוגיות? אנשים מחפשים בטרוף עם מי להתנשק בחצות. נו באמת. הנשיקה שתגאל אותם מבדידותם הנואשת ותמיס, כמו באגדות, פלונטרים בנשמתם. וכל זה יקרה בצורה מקרית כמובן. היא תצא למועדון, תעמיד פני קולית, כמה רגעים לפני חצות עיניה יתקלו בעיניו. מחוגי השעון יזרזו את המהלך, אשר באופן טבעי היה לוקח אולי כמה שבועות או חודשים של חיזור.
אך ברגע החלפת השנה הכל קורה מהר. אין זמן וצריך להזדרז. חייבים להתנשק אחרת זה מביא מזל רע, נסיכים הופכים לצפרדעים, נסיכות הופכות לאומללות. נשיקה ממיסה כל כישוף ומייצרת סוף טוב. זה הרי ידוע לכל.
בעיקר באגדות.

וגם למה שוב אנחנו, היהודים, מרגישים את הנחיתות מול כל העמים שחוגגים במלוא העוז?
הם תמיד יפים יותר, מצליחים פי כמה יותר וכנראה גם ממש מאושרים.
אז ברור שיש להם את החג זה. עם העץ המקושט באורות מהבהבים וסוכריות משובחות. הם ראויים יותר מאיתנו. אמנם אנחנו העם הנבחר, אך בפועל התגית הזו מעולם לא הצליחה למתג אותנו גבוה מעל כולם. להיפך, אנחנו אפילו מנודים על הרקע הזה בדיוק.
מאמנים מהאסכולה ההווייתית יהנהנו שמעולם לא היינו בהוויה של 'עם נבחר', לכן

היחס הזה מכולם. You can not cheat people.

נדמה לי שקוראים לזה מסה קריטית. וזו הסיבה שלא הרגשתי את ההתרגשות של החג, ערב הסלבסטר הנכסף, למרות שאני חיה לחלוטין לפי השנה האזרחית. עדיין לא היו מספיק אנשים ברדיוס הקרוב שחשו התרגשות כלשהי מהמועד הזה.
ביום כיפור לדוגמא זה לא יכול לקרות. כולם מרגישים את הכיפור באויר, כיוון שאנשים רבים מכוונים לאותה המחשבה.
יופי, אין מסה קריטית. אז אני לא לבד בתחושה הזו. אז למה יש פקקים במרכז תל אביב ? אה. אלו הם האנשים המקווים להתרגשות, זזים מבר אחד לשלישי ומקווים שהרגע הזה, בו מתחלפת השנה, יאיר בנשמתם עוד פיסה של אושר.

בואו נביט לעצמנו בעצמנו
ונראה
פיסת האושר כבר כאן
היא היתה שם ב- 2011
היא כאן עכשיו
והיא תהיה שם גם בשנים הבאות

Happy New Year ואין כמו על הזיקוקים של סידני ב-'ניו אירס איב'

אלינה מירקין
מילים ומעשים