את שני הילדים שלי הבאתי לעולם בתקופת החיים הקודמת שלי, כשהייתי נשואה לגבר. חלק מחבילת הצריך שחייתי לפיה: צריך להתחתן, צריך שלושה ילדים וכלב, צריך לכבד את ההורים... צריך. מעולם בתקופה ההיא לא עצרתי לרגע לחשוב על חבילת הצריך הזאת שקבלתי ביום בהגחתי לעולם, מבטן אימי, אי שם בשלהי שנת ,71 בבית חולים רמב"ם, בחיפה. רק 3 ק"ג אבל עם קיטבג "צריך" המכבד את בעליו (במקרה זה אני).

כשאני מסתכלת מסביבי היום, קשה מאוד למצוא זוגות שוויתרו על הבאת ילדים לעולם. הלסביות, ואני בתוכן, גאות על הקלות הבלתי נסבלת בה אפשר לשלם מאות בודדות של שקלים לבנק הזרע, ובשוויון זכויות מוחלט, להביא את הילוד הנכס לעולם. ההומואים שנדבקו לא מכבר בנגע, מתחילים לאמץ, או יוצרים זיווגים עם נשים אלה ואחרות להורות משותפת.  והסטרייטים, להם אין בעיה, נהפוך הוא, אם אין להם שניים שלושה ילדים מייד מרימים לעברם גבה, מעבירים ביקורת על הפגמים הנפשיים בהם הם לוקים, על האגואיזם וחוסר ההתחשבות שלהם, ובסופו של דבר בוחרים לרחם על הזוג המסכן וחשוך הילדים.

אז למה בעצם מביאים ילדים לעולם?
מה זה בעצם אותו שקר חברתי הטבוע בנו כל כך עמוק?
כשבוחנים את החקיקה המשפטית, הכול כך מפוארת, הרי שהמחוקק,  האגודה להגנת הילד (שבראשה עומד יצחק קדמן) חברי כנסת נכבדים, עובדי הרווחה רשויות החוק, כולם נרתמים להגן על זכויות הקטין. הם דואגים שההורה ידאג לספק לו מזון, שלא יתעלל, שלא ירביץ, שלא ישכח אותו ברכב. אם חס וחלילה עולה רמץ לפגיעה, ולו הקטנה ביותר, מיד כולם עולים על בריקאדות להגן על היצורים חסרי הישע וטוב שכך.
אל תבינו אותי לא נכון. חובה עלינו המבוגרים, לאחר שכבר הבאנו ילדים לעולם, להגן עליהם מכל משמר, לשמור עליהם ולדאוג לכל מחסורם.

אבל האם זה באמת מה שאנחנו עושים? ומה באמת הסיבה שאנחנו מביאים ילדים?
כשאני מסתכלת סביבי, על משפחתי, על חברי, על שכניי, ותאמינו לי אני חיה בחברה רווית ילדים, אני מזועזעת עד עמקי נשמתי. אנשים מביאים לעולם ילדים על מנת לגדל דור עבד

ים אשר ישרת אותם כשיתבגרו, שיטפל בהם שיזדקנו. במסווה של חינוך לערכים ונימוס, משעבדים רוב ההורים שאני מכירה (ואני מתנצלת מראש בפני אלה שאינם בכלל, תמיד יש יוצאים מין הכלל) את הילדים. מכאן שעצם הבאת הילדים משרת מספר מטרות המשתנות מהורה להורה, אך אינן מדהימות. אלו הגשמת שאיפות אישיות, שההורה לא הצליח להגשים (אמא שחלמה לנגן בפסנתר, אבא שחלם על רכבת חשמלית...) או  הגשמת חלומות השכלה (הרופא בן 3 העורך דין בן 4).
בנוסף, כמובן הרצון לסעד נפשי ואישי, הצפייה שמישהו יכשכש בזנב כשחוזרים מהעבודה, ולא הכלב, ולעת זקנה השאיפה שהילדים יביאו את בני/ בנות זוגם וכמובן את ילדיהם בימי שישי והחגים, כדי שההורים לא יישארו לבד.  ואחר כך, כשההורים יחלו, אז הילדים יטפלו בהם, גם במחיר של לאבד עבודה, לאבד פרנסה... הרי המשפחה מעל הכול.... עבדות לשמה.

אז למה בעצם להביא ילדים, ושלא תבינו אותי, אני אוהבת ילדים ואין לי דבר נגדם, אבל צריך להבין שהבאת ילדים הינה מעשה אלטרואיסטי, שכן מנקודת הראות שלי, אל לנו ההורים לצפות לתמורה כאשר אנו מביאים לעולם בן/בת תמותה.

יש לזכור שהבאת הילד לעולם היא בחירה שלנו, ורק שלנו.  מתוקף עובדה זו אנחנו צריכים לקחת על עצמנו את המחויבות והאחריות לדאוג להם לכל צרכיהם לכל מחסורם, לאפשר להם לגדול ולהתפתח ולהיות אנשים איכותיים מלאי בינה וחמלה אשר יכולים להתהלך בעולם ללא חשש  ולהתמודד עם הקשיים. אל לנו להעמיס עליהם את חבילת הצריך איתה שלחו לפחות את חלקנו לעולם.

אני אישית חושבת שמי שעניינו שיהיו בעולם אנשים טובים ואיכותיים, ורוצה לתרום לכך, אחת הדרכים היא בהחלט הבאת ילדים לעולם.  אולי יש עוד כמה סיבות, אני אישית לא מצאתי, בכל מקרה אם אתם כבר עם ילדים, תחשבו בבקשה לפני שאתם משעבדים.  שחררו אותם.
זכרו כי לחופש נולדו, אנא אל תבקשו מהם לשלם על הטעויות שלכם.