רות רזניק היא מן הפעילות המרכזיות למען נשים ולמען צדק חברתי בישראל. פעולותיה הרבות העלו את המודעות הציבורית לתופעת האלימות במשפחה ומחוצה לה, תרמו לשינוי בעמדות החברה הישראלית, וסייעו לרשויות לשפר את מאבקן בתופעות אלימות. רזניק היתה מחלוצות המאבק הפמיניסטי בישראל, והארגונים שייסדה הובילו תהליכים רבים של קידום שוויון לנשים ולמגזרים מקופחים.

ספרי מעט על עצמך
אני ביתם של ישראל מאיר לסק ולובה לבית פבזנר – מתגוררת בהרצליה, נשואה לדניאל, אם לעמינחום, תמר ונעמה וסבתא ל-11 נכדים. פעילה למען נשים, כתבתי ספר "המקלט שהיה לבית" ופרסמתי מאמרים רבים. כמו כן אני מתרגמת ספרים מאנגלית לעברית.
כיצד חשבת על הרעיון – מעון לנשים מוכות? האם מודל כזה היה קיים במקום כלשהו בעולם?
הקמתי מקלט לנשים ב-1978 וזאת לאחר שקראתי שבלונדון הוקם מקלט לנשים.  הדבר קרה ב-1977 לאחר רציחתה של גב' איזדמיר בבת ים והרוצח אמר: " לא חשבתי שהיא תמות מזה.  היא היתה רגילה לחטוף מכות". הזוג היה נשוי 3 חודשים.  זה דירבן אותי להקים עמותה ולהיאבק בתופעה זו. זמן קצר לאחר מכן הוקם מקלט בחיפה ותוך שלושה חודשים הקמתי את המקלט בהרצליה.
האם בעקבות סיוריך בעולם נתקלת במצבים דומים ואימצת "דרך פעילות" כלשהיא?
בנסיעותי הרבות לחו"ל בקרתי במקלטים שונים. בניתי לי מודל המבוסס על עקרון של חיי קולקטיב כאשר כל אישה חייבת לקחת חלק במטלות הבית.  כל הארוחות משותפות והמטבח חלבי כדי לאפשר לכל אישה שומרת  מסורת ודתיה לחיות בקרבנו.

ספרי על מקרה מיוחד הזכור לך ממעון לנשים מוכות
הגיעה אלינו גברת אתיופית עם שני ילדיה, שהתה זמן קצר במעון וחזרה לבעלה. לאחר מספר חודשים שבה אלינו והועברה למקלט אחר שלנו, בו היא שהתה חודשים רבים. ילדיה השתלבו באותו מקלט והיא החלה בהליכי גירושין. כשעזבה את המקלט נשארה  לחיות באותה עיר. היא שמרה על קשר עם המקלט והיתה באה בהתנדבות ללמד נשים אתיופיות את השפה העברית עד שהחלטתי שעליה לקבל שכר עבור עבודה חשובה זו שהלכה והתעצמה בגלל ריבוי העולות מאתיופיה.

לימים, התפנה מקום לאם בית באותו מקלט והצענו לה לעבוד אצלנו. היא השתלבה היטב בעבודה. לאחר מספר שנים החלה ללמוד מקצוע נוסף ועבדה במשרה שנייה גם במקצועה הנוסף. לפני כחודשיים התקשרה אלי ואמרה לי בשמחה רבה: "רותי אני רוצה לבשר לך שקניתי לי רכב..."
זהו מסר של תקוה והעצמה של אשה היודעת גם להעניק לזולתה .

כיצד את רואה את האלימות כיום בהשוואה לעבר?
נושא האלימות במשפחה שהיה סוד גדול, ולא ידעו להתמודד עמו, הפך לנושא שמדובר בו רבות הן במשרדי הרווחה, הבריאות, קופות החולים, טיפות החלב וגם במשטרת  ישראל. הכנסת גם חוקקה חוקים שונים לטובת האשה קרבן האלימות מבית.

האם לדעתך חלה התקדמות במעמדה של האשה בארץ?
לצערי התשובה היא לא חד משמעית. יש עלייה רבה במודעות הנשים למצבן. אין התייחסות מערכתית ותקציבית ע"מ להביא לשיפור משמעותי. לדוגמא יום חינוך ארוך והזנה בבי"ס ושנת לימודים בת -48-50 שבועות בשנה. הדבר יאפשר יציאתן של נשים רבות לעבודה שכיום אינן מסוגלות לעשות זאת.

כיצד את רואה את מקומה של האשה הישראלית בעתיד?
הרצוי הוא שילוב נשים רבות בכנסת ובמועצות הערים.  נשים רבות שתכהנה כראש עיר (אני תושבת הרצליה וראש העיר שלנו היא יעל גרמן שפועלת רבות לקידום נשים הן בעיריה והן בעיר בכלל). יש להחדיר את הבטחון בנשים שהן מסוגלות לנהל ולקדם נושאים שונים לא פחות מאשר אחיהן הגברים. יש לקבוע חוק שבו כל אדם שני ברשימות לכנסת יהיה מהמיגדר השני.  גבר/אשה - או אשה/גבר. רק ריבוי נשים בכנסת יביא לידי שינוי חקיקה בנושאי נשים.  הקצב הנוכחי הוא אטי מדי.

מה נותן לך את הכח להמשיך ולפעול למען נשים?
ראשית האמונה שהחברה כולה תצא נשכרת מניסיונן ומכוחן של נשים - שהוא שונה מזה של גברים. האישה רואה את טובת המשפחה, הילדים והקהילה ולא רק צרכים בטחוניים/כלכליים, ואינני מזלזלת בחשיבותם של אלה.