אדם לא מת סתם

ההצגה החדשה 'אדם לא מת סתם', היא עיבוד לארבעה סיפורים קצרים של הסופרת דבורה בארון: “גרעינים”, “זיווה”, “שפרה” ו”פראדל”.

המחזה מתרחש בשכונת הגיא, שהיא שכונת העניים של עיירה קטנה ונידחת ברוסיה הלבנה. יאשק, בחור צעיר וחולני, בעל מודעות פוליטית, מנסה לשפר את תנאי העבודה של הפועלים  בבית החרושת בעיירה ומתייצב כנגד מנהל בית החרושת.
ריזל, המינקת בביתו, עובדת מבוקר עד ליל ומייחלת להתאחד עם בתה הקטנה, פראדל ממתינה לבעלה שישוב מעסקיו, ובתוך כל אלו מתרוצצת לה הכלבה זיווה בין סמטאותיה של העיירה ומחפשת את גבירתה שנעלמה.

דבורה בארון היא אחת מהגדולות והאניגמטיות בספרות העברית. היא נולדה בעיירה אוזדה, פלך מינסק שברוסיה הלבנה. אביה היה רב העיירה והעניק לה חינוך תורני כבן, דבר שהיה חריג מאד בתקופה ההיא. ב-1902 התפרסם סיפורה הראשון ב"המליץ".  ב-1903 עזבה את העיירה בעקבות אחיה הנערץ בנימין, וגרה עמו במינסק ובקובנה. קיבלה תעודת הוראה מן הגימנסיה במריאמפול, התפרנסה מהוראת עברית והייתה מדריכת-נוער ציוני בעיר זו. הייתה מאורשת לסופר משה בן-אליעזר, אך אירושין אלה הסתיימו בפרידה.
בדצמבר 1910 עלתה לישראל ;והתיישבה בנווה צדק. התחילה לעבוד במערכת הפועל הצעיר ביפו ונעשתה לעורכת המדור הספרותי שלו. ב-1911 נשאה ליוסף אהרונביץ ממנהיגי מפלגת הפועל הצעיר ועורך בטאונה. ב-1914 נולדה בתה ציפורה. ב-1915 הוגלתה המשפחה לאלכסנדריה שבמצרים. לאחר מספר שנים חזרו לארץ ישראל והתיישבו בתל אביב. בני הזוג חזרו לערוך את "הפועל הצעיר" והשתתפו בייסוד כתב העת "מעברות". ב-1922 התפטרו מעריכת "הפועל הצעיר", אהרונוביץ התמנה למנהל בנק ודבורה הסתגרה מאז בביתה עד סוף ימיה ועסקה בכתיבת סיפוריה. היא זכתה בפרס "ביאליק , בפרס רופין, בפרס ברנר.  ב-1956 נפטרה בתל אביב ונקברה בבית הקברות הישן.

_________________________