בטור בקשר שבין מגדר ותוכניות כנסים עסקתי בין השאר בשאלה מדוע יש להתייחס לסוגיית מיעוט נשים במקצועות מדעי-המחשב. בטור הנוכחי אתייחס לתופעה כפי שזו באה לידי ביטוי בכיתות מדעי המחשב בתיכון בישראל.

להבהרה אוסיף כי יש להבחין בין המונח מדעי המחשב למונח יישומי מחשב. בשעה שמדעי המחשב הוא מקצוע מדעי הדומה באופיו למתמטיקה ומשלב בתוכו (כמו מתמטיקה) היבטים יישומיים, יישומי מחשב הם שימושים שונים שעבורם המחשב מהווה כלי, כמו למשל עיבוד תמלילים או תקשורת אלקטרונית. 

סקרים מרחבי העולם המערבי מלמדים כי מספר התלמידות הלומדות מדעי המחשב נמצא בירידה. בחינוך התיכוני בישראל, כיתות מדעי המחשב משמשות בין היתר גם כסביבה שבה מוצגת תרבות המחשוב וההי-טק בפני התלמידות והתלמידים. מתברר כי בכיתות אלה תלמידות הן במיעוט, במיוחד כשמדובר ברמות הגבוהות של לימוד מדעי המחשב. כך לדוגמה, בעוד שמחצית מבין מקבלי ציון בתעודת הבגרות במדעי המחשב ברמה של 3 יחידות-לימוד הן תלמידות, ברמה של 5 יחידות-לימוד תלמידות מהוות רק רבע ממקבלי הציון בתעודת הבגרות.
בהנחה כי תלמידות בתיכון מסוגלות להצליח בלימודי מדעי-המחשב לא פחות מתלמידים, וכי הפער הגדול בין מספר הבנים והבנות הלומדים מדעי-המחשב אינו מוצדק, נשאלת השאלה מה מונע מהתלמידות השתתפות רבה יותר בכיתות הלומדות מדעי-המחשב ברמה גבוהה, וכיצד ניתן להגדיל את מספרן.

בהמשך הטור אציג את התייחסותם של מורים, תלמידים ותלמידות לנושא.

מה חושבים המורים?
המקצוע "מדעי-המחשב" מופיע במסגרת הלימודים בחטיבה העליונה כאחד מהמקצועות המדעיים. בדומה לביולוגיה, כימיה ופיסיקה, מוצעת לתלמידים אפשרות הבחירה במדעי-המחשב כמקצוע מוגבר. כאשר מורים למדעי-המחשב מתבקשים להציג בפני בוגרי חטיבות הביניים את הסיבות לבחור במקצוע זה, הם מציגים בין היתר את הסיבות הבאות:

"המקצוע הזה הוא ה'קורס טייס' של לימודים בתיכון: יוקרתי, נועז וסלקטיבי";

"זהו מקצוע ההווה והעתיד ... שימושי בעידן ההי-טק"; 

"מקצוע עם פוטנציאל תעסוקתי וכלכלי";

"מקצוע שמעודד את הרצון להבין דברים, מקדם את יכולת החשיבה הלוגית ומקנה הרגלי חשיבה שניתן להשליך מהם לכל תחום בחיים";  

"מקצוע המשלב תיאוריה ועבודה מעשית"; 

וגם... "מגמה מעורבת עם בנים". 

סיבות אלה מעוררות את הרושם כי מדובר במקצוע יוקרתי, עתידי ובעל פוטנציאל לקידום החשיבה, שמספק בנוסף גם מסגרת ללמידה משותפת של בנים ובנות. יחד עם זאת, מורה ממרכז הארץ טוען כי "בנות אומרות: "'אנחנו לא יודעות, זה מקצוע לבנים' - כבר מההתחלה" (ציטוט מדבריו במפגש מורים שעסק בסוגיה). מורה ותיקה מהצפון מוסיפה בהקשר זה כי "בנות חוששות/מתביישות להראות שהן לא יודעות ולא מבינות, דבר הבא לידי ביטוי בעיקר בקבוצות מעורבות. מאחר ולעיתים קרובות בנים באים עם ידע קודם במדעי-המחשב הבנות נמצאות מראש במצב של נחיתות ולכן הן לא בוחרות ללמוד מדעי-המחשב" (תשובה שנכתבה בשאלון).

באחד מבתי הספר המבוססים בתל-אביב שבו אחוז התלמידות הלומדות מדעי המחשב ברמה של 5 יח"ל נמוך בהרבה מ- 25%, מעיד מורה כי: "בקבוצה הלא מדעית התחילו בשנה שעברה 6-7 בנות מתוך 25. כבר באמצע לא נותרה בת אחת לפליטה. יש איזה סוג של אוירה נגד ... הבנות לא נכנסות... נכנסות במסה לא גדולה. כל אחת שעוזבת זה מעודד עוד אחת" (ציטוט ממפגש מורים). אחראית מדעי-המחשב ברשת ארצית של בתי ספר מספרת: "יש לנו אולימפיאדה לתלמידי מדעי-המחשב. בהתחלה  נרשמו 50% בנות ובסוף היו כמעט רק בנים וכל המנצחים היו בנים. משהו כאן לא בסדר". לסוגיית האולימפיאדה נשוב בהמשך.

יש המשערים כי התופעה קשורה באופיו המדעי-הנדסי של המקצוע מדעי המחשב. במקרה כזה סביר היה לצפות בתופעה דומה במקצועות מדעיים נוספים, אולם מסתבר שהנתונים הפוכים, ובאוניברסיטאות בארה"ב יש עלייה רצופה בהרשמה של נשים ללימודים בכל המקצועות המדעיים (Camp, 1997). כמו כן, מסקר דעת קהל לגבי המדע בישראל עולה כי 85.8% מהעונים סבורים כי עיסוק במדע מתאים לנשים ולגברים במידה שווה (לוי וכץ, 2001). לפיכך אין לתלות באופיו של המקצוע את עיקר ההסבר לכך שמיעוט של תלמידות בוחרות ללמוד מדעי המחשב בתיכון.
לחילופין מסתבר שדימוי המקצוע מדעי המחשב הוא מהגורמים המשפיעים על תלמידות בתהליך בחירתן (או אי-בחירתן) בו. ביתר פרוט, מקצוע מדעי המחשב נתפס בקרב תלמידי בתי הספר התיכוניים כמקצוע שהלומדים אותו הם (בסלנג) geeks אוnerds  - אנשים לא חברותיים שכל עולמם סובב סביב המחשב (Klawe, 2001). לפיכך, כדי למשוך תלמידות רבות יותר למדעי המחשב, בין השאר יש לשנות את דימוי המקצוע, תוך הצגת מגוון תחומי העיסוק שהוא פותח למתמחים בו והדגשת יכולת השפעתו החיובית על החברה.

מה חושבים תלמידים ותלמידות?
התייחסותם של תלמידים ותלמידות לסוגיית השתתפותן של תלמידות בלימודי מדעי המחשב תוצג ע"י התייחסותם לעובדה שתלמידות כמעט ואינן משתתפות באולימפיאדה השנתית במדעי המחשב שהמנצחים בה משתתפים באולימפיאדה בין לאומית שבה יש לישראל הישגים מרשימים. מסתבר שרק שתלמידות מעטות משתתפות באולימפיאדה זו, ואותן מעטות אינן מעפילות בדרך כלל לאולימפיאדה הבינלאומית.

הדעות שתוצגנה להלן הובעו בפורום פתוח, המתנהל במסגרת מרכז המורים הארצי למדעי המחשב, המאפשר תקשורת בין התלמידות והתלמידים המשתתפים באולימפיאדה. הדיון התעורר בעקבות פרסום תוצאות האולימפיאדה הארצית השנה בשתי רשימות נפרדות: רשימה של 32 תלמידים ורשימה נוספת של 8 תלמידות.

להלן כמה ציטוטים הלקוחים מהפורום. הציטוטים מובאים כלשונם, כמעט ללא עריכה למעט תיקון שגיאות כתיב. במקרים בהם קוצר הנכתב, ציינתי זאת ע"י [...]. בין הציטוטים הוספתי את התייחסותי האישית להיבטים תרבותיים המשתקפים מהם.

תגובות תלמידים
זה סתם כי בנות לא משקיעות. מבית הספר שלי הלכנו 8 בנים. אפילו שיש בנות שמסוגלות, הן פשוט לא רוצות.

אולי זה כי הן חשבו שאין להן סיכוי כלל?

אני בכל זאת חושב שלפחות בבית הספר שלי בנות משום מה אוהבות להצטיין בכיתה (שזה די קל בהתחשב ברמה של הבגרות) מאשר ללכת למקום שבו צריך להשקיע.

בבית

הספר שלי יש פחות או יותר 50% בנות במגמת מחשבים. בכל אופן העניין המצער שעליו דיברתי (בנות שלא מסתכנות) זה משהו שהבנתי מהבנות בשכבה שלי. [...] הטענה המרכזית (לפחות לפי דעתי המוגבלת) היא שבנות לא הגיעו לשלב של האולימפיאדה הארצית מפחד לא לעבור אותו. אחרת אני לא רואה שום סיבה אחרת שלא הגיעו יותר בנות.

התגובות הנ"ל משקפות את התפיסה שתלמידות נמנעות מלקיחת סיכונים על מנת להימנע מכישלון. ניתן להסביר תופעה זו לאורם של המחקרים המראים כי נשים נוטות לייחס את הצלחותיהן לגורמים חיצוניים בשעה שאת כישלונותיהן הן נוטות לייחס לכישוריהן הנמוכים. למשל, תלמידה המצליחה במבחן תסביר זאת ע"י גורמים כמו קלות המבחן; לעומת זאת, אם תכשל היא תייחס את הכישלון לכישוריה הנמוכים. בנים לעומת זאת נוטים לייחס הצלחה וכשלון באופן הפוך: את הצלחתם הם נוטים לייחס לגורמים אישיים (למשל, "הצלחתי במבחן כי אני מוכשר") ואת כישלונותיהם הם נוטים לייחס לגורמים חיצוניים (למשל, "נכשלתי במבחן כי היה מאוד חם בכתה").

ידוע שנשים וגברים חושבים בצורות שונות, ומצטיינים בתחומים שונים. כנראה שהנושאים שהאולימפיאדה פונה אליהם הם יותר התחום של הגברים. כשוויוניסט, זו בדיוק הסיבה, לדעתי, שצריך לעודד יותר נשים להשתתף.

תגובה זו מתייחסת לדיון העתיק המתייחס למבנה המוח של גברים ונשים. דיון זה חורג כמובן מגבולות הטור. יחד עם זאת, על-פי התפיסה אותה אני מציגה בטור זה ובטורי האחרים, גם אם מבנה מוחם של נשים וגברים שונה, תפיסות והנחות תרבותיות מעכבות מראש במקרים רבים תלמידות (ותלמידים!) לבחון את התאמתן ללמוד מקצועות שונים. וכך, גם המוכשרות לעסוק במקצועות מדעיים וטכנולוגים, תעוכבנה לעיתים מלמצות את כשרונן בתחומים אלה עקב סיבות תרבותיים. 

תגובות תלמידות
 זה שאין אף בת ב-32 המקומות הראשונים לא אומר שאנחנו פחות חכמות מכם. וגם לא שאנחנו לא מסוגלות לחשוב מהר, לא מתאימות לתחרויות, לא יכולות לחשוב בצורה אלגוריתמית, או כל דבר אחר שנאמר במקרים כאלו [...] אני לא חושבת שאני צריכה להצטדק על המקום שקיבלתי או לא קיבלתי בתחרות. 

[...] אני יכולה להגיד לכם מה הסיבה לכך שאתם לא רואים כאן הרבה בנות. זה לא כי אנחנו טיפשות או משהו דומה, או שאפילו אנחנו עצלניות ולא רוצות להסתכן או כל אחת מהשטויות שהזכרתם כאן [...]. אחוז הבנים שעברו לשלב הבא נמוך יחסית מכמות הבנים שניגשו לבחינות [...] ואני לא אתפלא אם אחוז הבנות גבוה מזה של הבנים.

שתי התגובות הנ"ל מצביעות במפורש על-כך כי התלמידות אינן מרגישות צורך להצטדק על הישגי התלמידות באולימפיאדה. ואכן, הן מסבירות את העדר הצורך להתנצל בשתי דרכים.

ראשית, כמובן שגם תלמידים (ולא רק תלמידות) הגיעו למקומות הנמוכים מהמקום ה- 32. אלא שבשעה שביחס לתלמידים הזרקורים מופנים אל המצטיינים, ביחס לתלמידות "כישלונן" הוא זה המובלט.

שנית, סביר להניח כי אכן אחוז המצטיינות מבין הניגשות לאולימפיאדה גבוה מאחוז המצטיינים מבין התלמידים. תופעה זו ידועה ומשתקפת למשל בציוני בחינות הבגרות ברמה של 5 יח"ל במקצועות כמו מתמטיקה ומדעי המחשב, שבהם אחוז המצטיינות מבין התלמידות גבוה במקרים רבים מאחוז המצטיינים מבין התלמידים. גם תופעה זו ניתן להסביר באמצעות תיאורית ייחוס ההצלחה והכישלון שתוארה לעיל. כאמור, תלמידות נוטות להימנע מלקיחת סיכון שעלול להביא לכישלון היות והן תטינה לייחס את הכישלון להעדר כישרון (גורם אישי) שעשוי להוביל להורדת ביטחונן האישי. לכן, סביר להניח שרק התלמידות הבטוחות בעצמן, שכנראה הן גם התלמידות המצטיינות, תבחרנה בלימוד מקצועות הנתפסים כקשים ומאתגרים. וכך נוצר מצב שבו רק המצטיינות ניגשות ללמוד מקצועות מאתגרים אלה ברמה מוגברת, בשעה שגם תלמידים מוכשרים פחות פונים ללמוד מקצועות אלה ברמה מוגברת (שוב בגלל סיבות חברתיות ותרבותיות). מצב זה מוביל בטבעיות לכך שאחוז המצטיינות בקרב התלמידות גבוה מאחוז המצטיינים בקרב התלמידים. 
 
אסיים את הטור בתגובתה של תלמידה המתייחסת במפורש להיבטים תרבותיים וחינוכיים.
 
 [...] אז ככה, אני מאמינה שבהחלט יש הבדל בין בנים לבנות. ההבדל הוא לחלוטין לא ביכולת השכלית, (כמובן שכל אחד שונה מהשני בפרמטר הזה, אבל אני כאן מדברת בכלליות), אלא יותר במנטליות. או איך אני אגדיר את זה? בתחומי עניין. יותר מזה, זה עניין של חינוך, של חברה... אפשר לקרוא לזה אפילו סטיגמות. יש בנות שמאמינות שמתמטיקה, מדעי המחשב, פיזיקה וכו' הם מקצועות של בנים גרידא... וכמה שאני לא מסכימה איתן. עוד עניין זה שבנות מעדיפות יותר את הקטע החברתי, פחות מול המחשב, מול המסך. בעניין הזה אני קצת משוחדת. גם אני אוהבת יותר את הקטע החברתי, פחות לשבת מול ה"קופסה" ו"לדבר" אליה. אבל לגשת לתחרויות מהסוג הזה ולקחת אתגרים כאלה לידיים זה אחד הדברים המהנים והעובדה שפחות בנות משתתפות בתחרויות כאלו מצערת. אבל אני מאה אחוז בטוחה שהמצב ישתנה ובגדול. לאט לאט עם השנים הבנות ישכילו להבין שלא רק שהן מסוגלות להשתתף, אלא בהחלט לזכות, והדבר מביא כבוד עצום למדינה שמציגה בנות בנבחרת. אז שיהיה המון בהצלחה ואין לי ספק שבשנים הבאות יותר ויותר בנות תתוודענה לתחרויות האלו (אותי לדוגמה הפנו לתחרות רק בשנה שעברה..) וככה יהיה באמת שמח:) 

באחד הטורים הבאים אציג פעילויות שעשויות להביא לשינוי תרבותי מסוג זה.

מקורות
הררי, ח. וחובריו (1992). מחר 98 – דו"ח הועדה העליונה לחינוך מדעי וטכנולוגי. מוגש לשרת החינוך והתרבות, אוגוסט 1992.

לוי, ר. וכץ, צ. (2001). סקר דעת קהל לגבי המדע בישראל. מוגש למדענית הראשית של משרד המדע התרבות והספורט.

Camp, T. (1997). The incredible shrinking pipeline, Communications of the ACM 40(10), pp. 103-110

Klawe, M. (2001). Refreshing the nerds, Communications of the ACM 44(7), pp. 67-68.

פרויקט "תמורה" לקידום תלמידות תיכון ללימוד מדעי-המחשב.

________________________________________________________ 
* הכותבת היא חברת סגל במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. ניתן ליצור איתה קשר בדוא"ל.