בטורים האחרונים תיארתי את תת-ייצוגן של נשים בכלל ותלמידות בכלל במקצועות מדעיים וטכנולוגיים והסברתי את חשיבותו של ייצוג מגדרי שווה במקצועות אלה. אחד המסרים שניסיתי להעביר הוא שייצוג שווה של שני המגדרים במקצועות מדעיים וטכנולוגיים אינו משרת רק את צרכי הנשים אלא מטיב עם החברה כולה.
לכן, באופן טבעי עולות שתי שאלות. השאלה הראשונה היא: אם אכן הדבר כך, מדוע חברות ותרבויות שונות אינן שואפות להגיע לייצוג מגדרי שווה? השאלה השנייה היא: מה ניתן לעשות על מנת להגיע לייצוג שווה? בהמשך הטור אענה על השאלה הראשונה. המסר המרכזי שיוצג כתשובה לשאלה זו הוא שהמצב הקיים נובע מתפיסות (מוטעות כנראה) שבהן מחזיקים הן גברים והן נשים; המסר המרכזי שיוצג כתשובה לשאלה השנייה הוא כי על מנת להגיע לייצוג מגדרי שווה יש ליצור תרבות המעודדת שונות (diversity). בתשובה לשאלה זו אדון בטור הבא.
שאלה 1: אם diversity מטיבה עם החברה, מדוע חברות ותרבויות שונות אינן שואפות להשיגה?
אפתח את תשובתי לשאלה עם "משל הפיל" של הסופר הארגנטינאי חורחה דמיאן*.
כשהייתי קטן אהבתי מאוד את הקרקס. במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל. במשך ההופעה הציג היצור הענקי הזה את כישוריו. בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.
למרות השרשרת הכבדה והחזקה, היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת, שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח. התעלומה הייתה ברורה וגלויה לעין: מה מחזיק אותו שם?
כשהייתי בן חמש או שש סמכתי עדיין על חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו, כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף. שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה בכלל צריך לקשור אותו? לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית.
עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם שידע את התשובה: "הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאוד".
עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד... אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכול כדי להשתחרר, אבל לשווא! היתד ה
ייתה חזקה ממנו. אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו.
עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון, שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.
מוסר ההשכל אינו מיועד לפילים בלבד!
הפיל החזק והגדול הזה שאנחנו רואים בקרקס אינו בורח כי הוא מאמין שהוא אינו יכול. הוא זוכר את אי יכולתו ואת תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. הדבר הנורא ביותר הוא שהפיל מעולם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו. הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש...
בהקשר של נושא הטור, הנחת הייסוד שרבים מחזיקים בה היא שהבדלים מגדריים הם הגורמים לתת-ייצוגן של נשים במדעים וטכנולוגיה. אין בכוונתי להטיל ספק בהבדלים מגדריים. נהפוך הוא – קיימים הבדלים מגדריים והם משתקפים בתחומים שונים של חיינו. אלא שהיות וברור שלא חוסר יכולת הוא זו המונע מנשים להשתלב באחוזים גבוהים יותר במקצועות מדעיים וטכנולוגים, יש להסביר תת-ייצוג זה באופן שונה. טענתי היא כי תרבות היא מהגורמים המרכזיים המשפיעים על (אי) השתתפותן של נשים במקצועות מדעיים וטכנולוגיים. הראייה לכך היא שקיימות תרבויות שונות שבהן שני המגדרים מיוצגים ומצליחים באופן שווה במקצועות אלה.
וכך, למעשה, התשובה לשאלה השנייה – מה ניתן לעשות על מנת להגיע לייצוג מגדרי שווה במקצועות מדעיים וטכנולוגיים? – ברורה: על מנת להביא לייצוג מגדרי שווה במקצועות מדעיים וטכנולוגים יש להביא לשינוי תרבותי ולבנות אקלים המעודד שונות (diversity). כמו בתהליכי שינוי
אחרים, ניתן להתחיל בתהליך כזה בדרכים שונות. בטור הבא אביא מספר דוגמאות לתהליכים כאלה.
________________________________________
*תודה ללריסה אידלמן על הבאת המשל לתשומת ליבי.
ד"ר אורית חזן היא חברת סגל במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון.ניתן ליצור איתה קשר באמצעות דוא"ל.