שוב מצאתי את עצמי בדרכי למשרדי הביטוח הלאומי לברר את פשר דבר הדואר שהגיע לי
בנוגע לתשלומי מזונות מהגרוש, יותר נכון – אי תשלום מזונות האומר כי לפי חוק מאחר ואני עובדת איני זכאית למזונות מביטוח לאומי, אלא אם הגרוש משלם דרכם.
מכתב בנוסח דומה קיבלתי לפני כשנתיים כשיצא החוק שקבע כי נשים עובדות אינן זכאיות למזונות. כששאלתי את הפקידה הממונה על המזונות, לפשר העניין, היא אמרה לי בצער כי מאחר ואני עובדת ומשתכרת מעל תקרה מסויימת, אינני זכאית לקבלת מזונות מהביטוח הלאומי, אלא עם הגרוש יעביר להם את מלא הסכום החודשי, דבר שאינו קורה במילא כי אם היה עושה כך לא הייתי זקוקה ל"תיווך" הביטוח הלאומי.הפקידה ניחמה אותי בכך שאמרה כי ביכולתי לפנות לגביה בלשכת ההוצל"פ.

על הספסל בחוץ ישבה אישה צעירה ומטופחת, לבושה בטוב טעם ומסורקת בקפידה. לאחר שיצאתי מהחדר והמתנתי לאישור שיונפק לי, אמרה לי אחת הממתינות, שלה הכרות קודמת עם האשה הנאה, כי אותה אישה, היא גרושה עם שלושה ילדים שאינה עובדת ולכן היא מקבלת בכל חודש קצבאות מהביטוח הלאומי בשווי כולל של 4,5

00 ש"ח.אותה אישה לא "נענשה" על כך שהיא עובדת.

מדיניות הממשלה היא לעודד את אזרחיה לצאת ולעבוד ולא לשבת בבטלה, ואני שואלת, אם זו המדיניות מדוע במעשים כדוגמת מעשה זה, גורמת המדינה לנשים לשבת בבית ולא לצאת לעבוד, לקבל בכל צהריים את ילדיהם מבית הספר, להיות  "עול" על גבו של משלם המיסים וכל זאת מבלי לעבוד שעה ביום? מדוע אני נאלצת לצאת לעבודה משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות אחה"צ ללא אפשרות לקבל את בנותי כשהן שבות מבית הספר? מדוע אני ועוד רבות וטובות נאלצות להסתפק במשכורתנו ולא לקבל את המגיע לנו?

קשה לי להאמין כי אקבל תשובה לסוגיה זו, גם הפקידה הנחמדה ומסבירת הפנים נשארה ללא מענה עבורי, ואני שואלת: כאשר עבדנו – אבדנו? 

היכנסו לקהילת אמהות חד הוריות בניהולה של ורד אדלשטיין