לבחורה כמוני אין מה לחפש בפאבים. אני לא מעשנת, לא שותה אלכוהול, לא אוהבת מוסיקה רועשת (אם כבר מוסיקה מעדיפה לרקוד), אני מעדיפה שיחות שקטות ועמוקות מאשר שיחות סרק שמתנהלות בצעקות... בקיצור, אני ופאבים לא הולכים ביחד. או לא יוצאים ביחד.
ובכל זאת, לאחר תקופת יובש, שלא ארחיב לגביה בשל בושה בעיקר, החלטתי להזמין את חברתי מירב לערב העוסק במיפוי וסקירה של הפאבים באזור מגוריי החדש.

יצאנו לאזור התעשייה בפרדס חנה. כבר כשהגענו נעשה לי טוב. אורות צבעוניים, חניה בשפע, שניים וחצי פאבים שהולכים לישון בערך בשתיים, לא מתבלבלים יותר מדי כמו בתל - אביב. מי שיוצא לת"א היה צוחק עלינו אם היה יודע את השעה "המוקדמת" שבה יצאנו מהבית (11 בלילה). הרי בת"א לפני 12 בלילה לא יוצאים מהבית. בטח, רק להחליט לאיזה פאב יוצאים, איך מגיעים ואיפה מחנים את הרכב לוקח שעות.

איך שיצאנו מהרכב, בכניסה לפאב הראשון, נתקלנו בשני גברים (על המושג הזה אפשר להתווכח אח"כ) שעמדו ליד הכניסה לפאב, בחוסר מעש. הם נראו כמו ילדים שהלכו לאיבוד ונעמדו באיזו פינה בתקווה שאמא תמצא אותם. היצר האימהי שלי עלה מיד.

תוך מספר דקות ידעתי איך קוראים להם, מאיפה הם במקור, איפה הם גרים כיום ובמה הם עוסקים. (בשביל שיחת הכרות ישראלית טיפוסית חסר רק "מה הם עשו בצבא"...) יותר נכון, ידעתי שהראשון  מלמד סלסה. לשני כבר לא הקשבתי, הייתי עסוקה בלקבל  שיעור ריקוד מקוצר לאור הירח והאורות של הרחוב והפאב. בנתיים מירב בדקה את פנים הפאב ולאחר התייעצות קצרה החלטנו להמשיך לפאב השני.
באופן טבעי, הבנים, אקרא להם X ו Y, הצטרפו.
השיחה זרמה, ואפילו התחלתי ליהנות ולחקור את Y במיוחד, כשלפתע התברר שאופי החקירה צריך להשתנות. הנחקר לא עמד בחקירה ומסר עדות אמת כואבת. הוא נשוי.  בחקירה כמו בחקירה, ברגע שחשוד ב' יודע שחשוד א' הודה במעשה, בד"כ גם הוא יודה באמת. מהר מאוד הסתבר שגם X נשוי. מבט מהיר גילה ששניהם לא עונדים טבעות.

הם עמדו להם לתומם (לתומי אני כותבת לתומם בלי מרכאות) מחוץ לפאב, וכשהגענו החליטו "לזרום" ולגוון קצת את חיי הנישואים. בשיחה בלבד, כמובן. למרות ש"כל הגברים בוגדים חוץ מהם"...
הבטתי במירב, והיא הביטה בי. אוף. חשבתי (וכנראה שגם אמרתי) עד שאני כבר יוצאת אני "נופלת" עם נשואים. לאחר שכנוע קצר, והסברים משכנעים, החלטתי לגוון קצת את חיי הרווקות שלי ולהעביר ערב בשיחה עם גברים נשואים. מירב ואני ניצלנו את ההזדמנות לחקור את חיי הנישואין מנקודת הראות הגברית. שניהם לא באמת רצו להתחתן ועשו את זה "בשבילה". ככל שהשיחה התפתחה, כך משפ

חתם הורחבה, ומהר מאוד הסתבר שלכל אחד מהם שני ילדים. על כלב כבר פחדתי לשאול. "אני לא מבין מה הביג דיל". חזר ואמר Y "אנחנו בסך הכל יושבים ומדברים. מה, אם התחתנתי זה אומר שאסור לי לדבר עם נשים?" "אשתך יודעת שאתה כאן עכשיו, יושב עם שתי נשים אחרות?" שאלה מירב. "אשתי ישנה" ענה בבטחון "וחוץ מזה" הוסיף X מחכמת חייו, "האשה לא צריכה לדעת הכל". "וואו" חשבתי "הם ממש בטוחים בעצמם". ואז, תוך כדי נסיונותיה הכושלים של מירב להסביר ל Xשהאשה כן צריכה לדעת הכל, או לפחות איפה הוא עכשיו, התברר לי ול Y  שאשתו ואני כנראה מכירות. עכשיו, זרמה השיחה לכיוון אחר. של פרידה מY. אני חייבת לציין לזכותו, שבאותו בטחון שהפגין כשטען שלשבת איתנו בפאב, ללא ידיעת אשתו, זה מוסרי, כך נפרד מאיתנו במהירות שיכלה לסמן אותו כמחליפו החדש של סופרמן.

X עדיין לא התייאש. את אשתו אנחנו לא מכירות. נשארנו שלושתנו לשוחח על דברים ברומו של עולם (סקס). כאן אני תמיד "נופלת". אני לא עושה סקס. זאת אומרת, אני לא עושה סקס עם כל אחד. רק עם ה"אחד". וכשאין אותו, אז אין סקס. כך ש"באופן טבעי" החליט X להשקיע בשיחת העומק עם מירב, בלי לדעת שהיא ואני באותו ראש. אני פשוט מודיעה על כך בקול רם והיא לא. מירב, מצידה, ניסתה להסיט את השיחה לאפיקים אחרים, למרבה הפלא, בהצלחה.

האמת, בחשיבה לאחור, שתינו היינו תמימות, או עיוורות למצב. יותר נכון חירשות. לא שמענו בין השורות. לכן, הופתענו מהצעתו של X , שהופנתה אל שתינו (!) להתלוות אליו בסוף הערב.
מאוחר יותר, כשניתחנו, מירב ואני את הערב המעניין, הבנו שכש X אמר "יש לי אשה מדהימה" הוא התכוון כשהיא ישנה, כשהכריז: "חיי הנישואין שלי טובים", הוא התכוון ל"טובעים" וכשאמר ש"אני ואשתי הרבה שנים ביחד", התכוון ל"בא לי על אחרות, לא משנה מי, כאן ועכשיו."

הרגשתי טוב אחרי הערב הזה. שיהיה ברור, אני ממש נגד כל הסיפור הזה של "לצאת להתאוורר" בלי ידיעת בת הזוג, שלא לדבר על בגידות ושקרים. כמובן שהצעתו של X נענתה בשלילה והרושם החיובי שאולי עשה במהלך הערב נמחק בעיניי באותה שנייה בה עלתה הצעתו. הרגשתי טוב כרווקה אחרי הערב הזה.  או יותר נכון, יותר שלמה עם רווקותי. למדתי הרבה מהערב הזה, כמו למשל, שעדיפים חיי הרווקות הכנים והפתוחים שלי, מאשר חיי נישואין שקריים ומלאי סודות. לפחות כרווקה, הסיכויים לשקר לעצמי קטנים יותר.  ובעיקר, למדתי שעדיף לישון לבד כרווקה, מאשר לישון לבד כנשואה.
לא כך?