פסח הגיע ועמו הניקיון.
צחצוח מעמיק של כל היסודות הפנימיים והחיצוניים.
מצוידת במטלית לחה, נוצה ורוח שובבה ניגשתי אל המלאכה
האמת שצחצוח המקרר, הכיריים והארונות, היה סתם תירוץ לתרפיה בתנועה.
מפזזת לקצב האי-פוד, מותחת ידיים בתנועות סיבוביות, מכופפת את המותנית לשמאל ואחר כך לימין- מרוצה מאוד מן ההתעמלות הסמויה, ומתרגול הפילאטיס במכון המתחדש בביתי.

נמוגה אל אבקות הניקיון למיניהם, לא הבחנתי בחברתי יעל שהגיחה מאוויר העולם אל מטבחי הקט.
מופתעת מעט מהחדירה הבוטה אל היכל הניקיון שלי, הסרתי מעלי את כפפות הגומי וביובש הצעתי לה מיץ תפוחים טרי.
יעל קפצה על המציאה. היא צנחה אל הכסא, לגמה בשלוק אחד את כל המיץ ורק אז החלה לדבר.
"הייתי היום בסידורים לחג, אמא שלי מתעקשת ששוב לא אבוא לבד לסדר, כבר לא נעים מכל הדודים"
נו שאלתי אותה איך זה מתקשר לסידורים לחג? ובכן יעל אמרה לי-  מיחזור!
מיחזור, מה הקשר?
היא החליטה שזה עידן של חד פעמיות, משתמשים פעם אחת וזורקים לפח. היום אין לאף אחד כוח לנקות ולשטוף כלים ולכן פשוט זורקים.
האירוח נעשה לפי כמות ולא איכות, כל אורח מגיע מצויד במשקה וכוסות מפלסטיק; בסדר פסח זה על אחת כמה וכמה- במיוחד עם כל הסיפור הזה של חמץ.

הנקודה היא שהיום אנחנו מגדלים מצפון סביבתי- זה לא מספיק שהכלי הוא חד פעמי- צריך שהוא יהיה בר מיחזור- אחרת ילדי המבחנה שגידלנו ישחקו בגן וירטואלי רווי קרינה גרעינית, ורצפה של מסטיקים שלא התכלו במשך מאתיים שנה!
פעם אומרת יעל סטוצים זה היה עניין מקובל- זה היה הטרנד של שנות ה-90: פלסטיק וחד פעמיות.
מי חיפש אז משהו מעמיק, התעסקנו בלהקות בנים ובנות ששרו שרים דביקים ששלטו לרגע במצעד הפזמונים. לבשנו בגדים מעור מדומה, וסעדנו במסעדות "גורמה" – מאלה שאם מוסיפים שקל מגדילים את הארוחה. בימים ההם הייתי יוצאת למועדונים אלנבי 58, לולה ואחרים, שותים, מחליפים מבטים ולמחרת בבוקר נפרדים.

עכשיו המצפון האקולוגי מתפשט אל

כל תחום בחיים, אני מדדה ברחבי העיר עם שקית נייר חומה מהסופר שתמיד נקרעת בתחתית, בל יאמרו שאני בלתי מצפונית כי השתמשתי בשקית.
אני מתקלחת עם דלי כדי שבקיץ הבא הכנרת תישאר על המפה, חופפת רק עם מוצרים בהם הארנבת נראית מקפצת ושמחה, קונה אורגני כי זה הכי טבעי ואז מה אם יש מינוס בבנק העיקר שלא יצמחו לי קרניים מאיזה חסה ששתתה חומרי הדברה ולא מי השקיה.
אם כל אלה אין לי שום בעיה, אני אפילו מרגישה די שמחה שהנה יש לי אגדנה חדשה על סדר היום אבל למחזר גברים?!

עד כאן- הם היו ונועדו להיות חד פעמיים מאלה שזורקים ושוב לא חושבים עליהם, אך בעידן בו מצרכים הופכים נדירים יותר ויותר והמקורות מצטמצמים לפתע נאלצים לצאת לסבב של מיחזורים. כבר הפכתי מכנס ג'ינס לתיק וכרית לשקית, אבל להפוך דביל לדייט אפשרי זה נראה לי פשוט אכזרי!
והנה הסדר מתקרב ואין לי ברירה, אי אפשר להביא מישהו שהוא לגמרי זר איזה אלמוני מקופידון, אז אני נאלצת למחזר! למצוא לחד פעמי שימוש מחדש!

יעל השתתקה רגע, מתבוננת סביבה, נתקלת במבטה בי, שכמו באות קלון עדיין אוחזת בסמרטוט הרצפה, משתוקקת להמשיך בניקיון. היא היססה ושאלה: מה בדיוק את עושה?
נו באמת איזו שאלה טיפשית, רואים שאני מנקה ומבריקה את הבית, לא כך?
כן אבל למה?
למה-כי מעבר לחד פעמיות יש מעגלים בחיינו, אירועים וזמנים ששבים בכל שנה, מבטיחים המשכיות ומן עמוד שדרה ברצף השינויים- בסיס יצוק אליו חוזרים שנה בשנה. וברצף הזה פסח מעניק הזדמנות נפלאה להתנקות קצת, להתאוורר מכל המקבע, מכל מה שמעלה אבק. הוא מאפשר לא למחזר ולצאת לחרות ומאפשר לשמר מסורת מאידך גיסא.

ואולי דווקא התפישה בדבר זוגיות היא זו שזקוקה למיחזור ואפשר להשתחרר ממנה אחת ולתמיד!
יעל חייכה, ממש שלח את עמי, הפכת להיות, טוב אולי עניין מיחזור הגברים הוא שטויות אבל מה עושים עם האמהות?