כשהראשון ביוני מגיע כמו בכל שנה, זה לא ממש משנה איך מזג האוויר בחוץ, כי רשמית אפשר להכריז על פתיחת העונה- הקיץ בא!
החנויות מכריזות קיץ- חלונות הראווה פושטים את מעילי העור ובמקומם בקיני דקיקים מרצדים על בובות הראווה... בכל מקום הסחורה היא באווירת חופשה טרופית- "הכן עצמך לחופי טוניסיה או מרמריס הרחוקה"- מגבות ים צבעוניות, כובעי קש, סנדלים, תיקי ים, לבוש חוף, כסאות נוח, סלסילות פיקניק, משחות שיזוף- הכול מריח ים וחם.
אך באנגליה כמו באנגליה אין בהכרח קשר בין לוח השנה לעונה- בקיץ זו התקופה הכי גשומה. מסתבר שהבריטים חוץ מלייבא תבלינים מהודו בימי האימפריה, לקחו את המונסון איתם בחזרה לאי. כך בקיץ החנויות מציגות זה לצד זה בגדי ים-מעלי גשם דקים, שכמיות, ווליס= מגפי גומי, משקפי שמש, מטריות...

בכלל הקיץ האנגלי הוא התגשמות תפארת המסורת החוקתית. לא חוקה מלכותית אלא חוקי הסדר התרבותי. ברוב הלל והדר מתקבצים שלל אירועי החוץ, פסטיבלים, טורנירים, מרוצי מכוניות והכול מלווה בקודי לבוש והתנהגות. לכל אירוע יש קוד ותכלית, חלילה וחס אם חורגים  בס"מ מהמקובל.

הרויאל אסקוט בולט במגבעות השחורות של האדונים ובכובעים מפוארים של הגברות. יש כובע שהוא נוצה בודדת ויש שהוא סלט פירות שלם. הכל עם לבוש חגיגי והדור, צבעוני וקיצי עם כוס יין ביד ומשקפת שעוקבת בדריכות אחר הסוסים הדוהרים.
ווימבלדון עוטה לבן, חגיגיות קלילה עם מעטה של יוקרה. המחבטים רוקעים במגר

ש הישר אל כפות ידיהם המחמיאות של הקהל האוהד.
גלסטנברי מתמוסס אל תוך ערמה של בוץ. בליל של תסרוקות, צבעוניות אנושית הנעולה כולה כאחת במגפי גומי עטורים בבוץ.  שכמיות ומטריות צצות כמו אוהלים בשדות ולתוך כרי הדשא הרמוסים נמזגים הדי הבירה וההמונים.

הקיץ ידוע גם כעונת החתונות- שהמסורות הכי חשובה היא מסיבת הרווקות לפני השעה היעודה.
ברחובות העיר לימוזינה ורודה עוצרת ומתוכה להקת אווזים ורודה יורדת. חבורת בנות עטויות נוצות, שרביטים, כנפי  מלאך, נוצצים, קרני שטן אדומות, ובחורה עם שלט התלוי על גבה- ל. הן מקשטות את הלילה וזה פורש כנפיו, מתכונן להכיל את פרץ שכרותם .

ובחנות צדקה קטנה, נמכרים הבגדים של העונה החצי אחרונה במחירי יד שנייה. כי כשלכל אירוע יש רק סט לבוש אחד ומחירי סוף עונה הם ממש בדיחה אז אין צורך לשמור ולשמר. משמרים את הטקסים, המסורות, האירועים ומשנים את התלבושות.

המלכה חגגה יום הולדת. המוסד עתיק משומר היטב, והיא ארוזה בכל פעם מחדש בבגד הולם תקופה ומעמד. לצד השמרנות המעוסה, נמצאת במיטבה תרבות שוליים מסעירה של שבירה והתחדשות, יצירה והתענגות.
זו אנגליה- גם בקיץ קשה לה להיפרד ממנהגים ישנים והיא משמרת את התדמית האפלה הגשומה ומנפיקה אותה מחדש באריזה קיצית על סף האקזוטית- כמעט מונסון.