בשבועות האחרונות אני משתהה לנוכח סלידתם של ארי שביט, דנה וייס ועיתונאים נוספים מהדרת נשים. הם מקפידים לציין במפורש רשימת מרחבים שמהם מודרות נשים – אוטובוסים, מדרכות, שלטים, טכסים – אך שוכחים לציין את הפאנלים בהם הם משתתפים מדי סוף שבוע שגם מהם נשים מודרות באופן קבוע (למשל, ביום שישי ממהדורת יומן, ובשבת - מהתוכנית "פגוש את העיתונות"). חשוב לציין, מדובר בתופעה עקבית ומתמשכת ולא בהדרה המתרחשת בשבוע או השבועיים האחרונים, שלגביה ניתן היה לטעון, למשל, כי באופן נקודתי לא נמצאו נשים מומחיות בנושאים בהם דנים. וכך, כאשר בכל סוף שבוע נראית המנחה (בלשון נקבה) לבושה בחליפתה הצבעונית, כאשר סביבה 4-5 גברים לבושים בחליפות שחורות, לא ניתן להימנע מהשאלה: כיצד אנשים אלה מרגישים נוח לשבת בהרכב מגדרי שכזה באופן כללי, ובפרט, כאשר הם מביעים את סלידתם מהדרת נשים?
אם תשאלו את עורכי התוכנית כיצד קורה הדבר, סביר להניח כי תשובתם תתייחס לעובדה כי לא נמצאו נשים מומחיות בנושאים הנידונים בפאנל או שלחילופין, נשים דווקא הוזמנו להשתתף בפאנלים, אך הן לא יכלו או סרבו להשתתף בהם.

ניתן להסביר את התופעה במספר דרכים. 

א. תופעת ה- networking המשמעותית במיוחד בישראל בגלל המצב הביטחוני של המדינה. ואכן, הגיוני הדבר שזו תביא להזמנת פאנליסטים מהרשת החברתית של אלה שכבר מופיעים בהם.  
ב. תופעת הביצה והתרנגולת: היות ופאנליסטיות מוזמנות פחות להופיע כמומחיות, הן ידועות פחות ולכן אינן מוזמנות להציג את מומחיותן. במידה ויתחיל תהליך שבו תופענה נשים כמומחיות בתחומן, הן תהיינה ידועות יותר, תזוהינה כמובילות בתחום ותוזמנה להופיע כמומחיות.
ג. גם במקרה שבו נשים מוזמנות להופיע בפאנלים מסוג זה, קורה לעיתים כי הן מסרבות להזמנה היות וסדר יומן וסדר העדיפויות שלהן ממקמים את עבודתן השוטפת במקום גבוה יותר מזה של קידום יחסי הציבור האישיים שלהן והופעתן כמומחיות. אלא שלמעשה, יש לסירוב כזה השפעה עתידית: עקב אי הסכמתן להופיע כמומחיות הן מוציאות את עצמן ממעגל ה- networking (ראו סיבה א' לעיל) ואינן מתחילות בשבירת מעגל הביצה והתרנגולת (ראו סיבה ב' לעיל). וכך, דחיית הזמנות להופיע כמומחיות רק מחזקת עוד יותר את העדרן של הזמנות עתידיות.
ד.חוסר מודעותם של מ

ארגני ומארגנות פאנלים לייצוגן של נשים מביא לכך שסוגיה זו אינה נבחנת כלל בעת תכנון מהדורות חדשות ותוכניות אקטואליה.

לשינוי המצב חשיבות הן ברמה האישית והן ברמת החברה. ברמה האישית, הופעה בתוכניות אקטואליה תורמת לקידומם המקצועי והכלכלי של המופיעים בהן; וכך, הופעתן של נשים כמומחיות תאפשרה להן לקדם את מיצובן והשפעתן על החברה. ברמת החברה, העדרן של מומחיות מתוכניות כאלה מביא למצב שבו אין דמויות חיקוי (role models) בתחום איתן יכולות להזדהות נערות הבוחנות את עתידן, והן נחשפות לדמויות חיקוי נשיות רק בהקשרים אחרים.

ניתן לשנות את המצב במספר דרכים: 

א. על מומחיות להיענות להזמנות גם אם לעיתים אין הדבר מתאים לסדר יומן. לרווח האישי אותו הן תוכלנה להפיק מהופעתן כמומחיות, יש להוסיף את חשיבות הופעתן כדמויות חיקוי.
ב. על מארגני ומארגנות פאנלים להיות מודעים לייצוגן של מומחיות ולבחון כל תוכנית אקטואליה גם מבחינת ייצוגן של נשים ושל אוכלוסיות אחרות המודרות מתוכניות אלה.  
ג. ברמה לאומית, יתכן כי יש לאמץ מדיניות המתייחסת לייצוגן של נשים בפאנלים ובתוכניות אקטואליה. 

ולבסוף, על כל המתרעמים/ות מהדרת נשים לשים לב ולא ליפול במלכודת זו ולהדיר גברים כאשר עוסקים בנושא. למשל, בכנס המתנגדות להדרת נשים שהתקיים ביום שישי האחרון (23.12.11) לא הופיעו גברים (לפחות על פי הפרסומים). עובדה זו בעייתית היות ומצופה כי תחושת אי-נוחות ביחס להדרת נשים תהייה מלווה בתחושת אי-נוחות גם לגבי הדרת גברים. בנוסף, הדרת נשים אינה בעייתן של נשים בלבד, אלא של החברה כולה, ולכן ראוי שגם גברים ייקחו חלק בדיון בנושא. לדעתי, שינוי יחול רק כאשר כולם יחושו נפגעים מהדרה זו, וכל עוד העיסוק בתופעה מבוסס על הנחת העבודה כי רק נשים נפגעות מהמצב, לא יתרחש השינוי המיוחל.
 
הכותבת היא ראש המחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. ניתן ליצור עימה קשר בדוא"ל.