מה יכול להיות רע בחבורת ילדים בני 5-9 האוחזים במפות ומצפנים ומנסים לאתר תחנות באמצע יער? התפאורה, מעבר ליום שבת רגוע, שמש סתווית מלטפת, יער מאתגר וערימת הילדים היתה תחרות ליגה של מועדוני הניווט בארץ. חגיגה אמיתית לעיניים. כל מועדון על שלל הגילאים החברים בו – מזאטוטים בני ארבע חמש ועד לסבים וסבתות בני שבעים, עטה את צבעי המועדון והתחרות היתה בעיצומה. שלוש תחרויות שונות ספרתי במקביל. אם לא התבלבלתי.

חברינו מגרעין המשפחות שייסדנו משתייך למועדון הניווט של מודיעין. המועדון זכה באליפות הליגה שלוש שנים ברציפות. רומי בן השבע חבר יחד עם אלי אביו כבר שלוש שנים במועדון זה. במיומנות הוא יודע לקרוא מפה ולנווט את מיקומו בשילוב עם מצפן מדוגם.
מאחר ואנו רק בשלב הנסיוני נאמר לנו לקנות מצפן זול ולהתייצב בתשע בבוקר.
שירה, בתי בת ה–8.5 ואני היינו מרוצות. הפעם שתינו נלמד איך עובדים לעזאזל עם הדבר הזה. לה יש אחלה תירוצים לומר שהיא לא יודעת. לי ממש אין.

עמי, אשר חגג 61 שנות, הינו מדריך וותיק לילדים. מבלי להסס הכניס אותנו ועוד כמה משפחות נסיוניות מתחת לכנפיו והחל להרצות תורה בזאטוטים.
"תסתכלו על המצפן. כן הדבר הזה שאמא קנתה לכם ותבינו איך מוצאים את הצפון. זה מסומן באות N". כך גם הרוויחו הקטנים בחינם לימוד של אחת האותיות באנגלית.
במקביל הבנו איך מסמנים בורות במפה, סבך, שטח פתוח ועוד.
אחרי שרומי הסביר לנו שהמצפן שלנו גרוע באופן מיוחד, שירה כבר לא התאפקה ושאלה מה ההבדל בין השניים. "שלי יותר יקר", ניסה להסביר. "תחשוב מה היית עושה עם כל הכסף שנשאר לך אם היית קונה מצפן כמו שלי. שניהם נראים לי בדיוק אותו הדבר", הרביצה שירה שיעור קל בכלכלה. הם יכלו להמשיך עוד שעה ארוכה אלמלא קטע אותם עמי ואמר "העיקר שתדעו איפה הצפון. יותר מזה לא צריך". והיי

דה לדרך.......

שירה קלטה בקלילות את הנאמר, רצה לה מתחנה לתחנה וניקבה בעליזות את הכרטיס. נועה, הזאטוטה בת ה–6 נסחפה. עד התחנה השישית זה עוד עניין אותה. בתחנה השביעית, אחת לפני האחרונה היא כבר רצה לכיוון השני. לכיוון האוטו לחפש את תיק החטיפים ששכחתי. 
ענבל בת השנתיים היתה סבלנית והחזיקה מעמד כשעה על המנשא, תוך טלטולים שכן התלהבתי מהעניין ורצתי גם כן מתחנה לתחנה. גם אני רציתי לנקב את הכרטיסיה שלי!

בסביבות התחנה החמישית, כאשר הקטנה התעייפה מטיול הגמל שעשיתי לה, נאלצתי להשתרך אחרי ענבל כמאסף. כל אבן שהיתה בסביבתה עברה בדיקה דקדקנית ואז היא חיפשה קורבן כדי לזרוק אותה עליו. ככה למדה ענבל מעט גיאולוגיה ואני למדתי מה זה להיות קורבן.
"אני מתפעל משירה. היא קולטת נהדר." שיבח עמי את הקטנה. "יופי, אני שמח." ענה החצי. "מאחר ויש לי רק בנות, אני עושה טובה למי שיהיה בן זוגם לחיים. לא כדאי שהן תהיינה כמו אמא שלהן. בפעם האחרונה שהיא ניווטה כשרצינו לחזור הביתה לאזור השרון מטבריה דרך כביש 6, מצאתי את עצמי נוסע דרך חיפה. למה? כי מיקי החזיקה את המפה".........

כל עניין הניווט לקח כשעתיים. סיימנו בפיקניק חביב ביער ולשם שינוי ניצחנו את הבנות. כולן, כולל אנוכי נרדמנו בדרך.
הגענו הביתה מרוצים וסגרנו שבשבוע הבא נקפוץ לניווט בנחשונים. למועדון מודיעין נצטרף. ברור. אנחנו מצטרפים למנצחים. ומי יודע אולי פעם גם מצטרף לתחרויות. מה שבטוח הוא שכבר למדנו יפה לקרוא את הצפון במצפן.
פרטים ניתן למצוא באתר - www.nivut.org.il של האיגוד לספורט הניווט בישראל.