ארונות המטבח שלי מסודרים! מה קרה? כל הכלים בכיור. צברתי שלשה ימים. לא שהתכוונתי להדיח עכשיו, אני באמצע משהו אחר אבל אני מוכרחה לשתות קפה ואין יותר כפיות. הכלים הסתדרו יופי בכיור והם בכלל לא רוצים מקלחת. עובדה, הם נדבקו. גם לשאריות האוכל וגם אחד לשני. אחוה ורעות. פעם שרו על זה שירים והנשים ששרו אותם הדיחו כלים מדי ערב ולא עלה על דעתן להשאיר את המחבת לחוויות ליליות עם כוסות או עם צלחת.
ככה הן חשבו, שבלילה לא צריך להידבק לאף אחד, רק להתקלח. הן גם חשבו ש'רוק אנ רול' זו שחיתות ושהמדינה תדאג לאזרחיה.
אני חושבת ש'רוק אנ רול' טובה לכל פינה בגוף ושחיתות זה מה שרוקד במשרד האוצר.

אני אוהבת לרקוד והנה מתחיל שיר יפה ברדיו ואני מחוללת בכל הסלון והשיער שלי רוקד אתי ומטלטל מצד לצד. עוד, ביקשתי עוד ואחר כך התמוטטתי, זה כבר לא לגילי ולא לכמויות העישון שלי. בוהן רגלי מציצה מתוך נעל הבית כאילו חורצת לי לשון על שהייתי נסיכה לרגע ועכשיו אני בוכה. מחליקה בגבי על הקיר וכורעת תחת הדמעות. הלכתי לחדר האמבטיה לשטוף את המליחות הזו ומן הראי ניבטים אליי פנים מאד חיוורות. קודם הייתי סמוקה מן הריקוד אבל הלעג של נעל בית יכול להוריד את הדם מהפנים לכל אחד. רוח מן החלון כמעט קרה והיא טובה לי. מצננת את המחשבות. אצא החוצה. ככה אצא, כמו שאני, חיוורת ופרועה. ואמצא לי מישהו לרקוד. פתחתי בתנופה את דלת האמבטיה ונעצרתי ליד המשקוף. רגע, בשביל לרקוד אני לא צריכה אף אחד.
אודה על האמת: אני רוצה מישהו בשביל לחלוק עמו את האחריות. ואחד כזה אין. אין. ואם אנשים היו יודעים לרקוד ברחוב אז הם היו יוצאים החוצה כשקיצצו להם את האוכל ואת היכולת לבלות.
ואין לי למצוא אלא את עצמי.
ספל קפה יעזור פה וזה מה שרציתי מלכתחילה ואם אני רוצה את עצמי אז עליי לדאוג לנקיון סביבי. להדיח את הכלים מדי יום ולא להניח להם לבלות בכיור עם שאריות. אליי אף אחד לא נדבק אבל אם לא אצטרך לדוג כפיות אז אולי יתפנה מקום לברכה גדולה שתבוא, אם בצורת בן זוג ואם בצורה של נעלי בית חדשות.
בדממה גדולה פתחתי את הברז במטבח ופיניתי את הכיור. חוה אלברשטיין מהדהדת בראשי ואני מצטרפת אליה בקול. אישה שעמדה לבד עם גיטרה והלכה איתה ממקום למקום. בתקופה שבה נשים הדיחו כלים ורקמו מפיות. תפרו מצעים וכיבסו כותנות. בין לבין האזינו לבן גוריון וחשבו שמדינה זה פתרו

ן.
היום כבר מלמדים את האמת בפקולטה למדעי המדינה ולומדים שם שהמדינה היא לא בשביל האזרחים אלא שהיא צריכה אותם רק כדי שיהיה לה שם.
לעניים אין שם. אנחנו סטטיסטיקה של קצבאות. הפסקתי לשיר אבל פיניתי את הכיור מכל השאריות. מי מפנה את הלכלוך של הממשלה? בטח איזה עולה חדשה שבאה בשביל המדינה או בעצם אנחנו, החד הוריות. אלה מבינינו שיצליחו לשרוד. שישארו שפויות עד אחרי שיתחלפו עוד כמה ממשלות או עד אחרי הצמיחה הכלכלית וכל ההבטחות. אלה שתצלחנה לא להגיע לבית המעצר בגלל חובות ותשבנה עם הילדים כדי שאלה לא יסתובבו ברחובות.

תיכף מתחילה מהדורת החדשות ואם כבר אני מאזינה אז אשטוף את החרסינה ואת דלתות הארונות. כשהגעתי אל הדלת השלישית הכריזה הקריינית על קיצוצים נוספים. הצתתי ניקוטין כדי שאוכל לעמוד בחדשות בלי להשתגע ועמדתי כשיד שמאל אוחזת בסמרטוט ונשענת על השיש ונעל בית עם חור נשענת על השניה לרגע.
בכל זאת המשכתי לנקות והמים זורמים והעשן מיתמר והכסף שלי החודש ייגמר יותר מהר. בתחזית מזג האויר גמרתי עם החרסינה ושטפתי את הסמרטוט ואחר כך ניקיתי את דפנות הכיור.
הקריינית אמרה שיהיה חם.
מה התחזית לחד הוריות?

אמרו לי לצאת לבלות, שבפאבים מחכים יופי של בחורים אבל שר האוצר החליט לשמור על הצניעות, אולי מישהו סיפר לו שאני לא מדיחה כלים.
מישהו גם אמר לו שחד הוריות הן טפילות על הבטוח הלאומי ואני עובדת, כל יום שמונה שעות והשכר שלי מספיק לשכר דירה ולחשבונות. אוכל זה לא סעיף תקציבי בעיני משרד האוצר ובילויים, כמו שאמרנו, זה בשביל הכלים. הם מסתכלים עליי, בחיי. ונדמה לי שהם מבינים.

מזגתי לי קפה והבטחתי שבכל יום אדיח כלים. הצתתי סיגריה נוספת ופיזמתי שיר יפה. ובכלל, גם לכלים מצא שר האוצר פתרון. עוד מעט לא יהיה פה אוכל אז הם יישארו נקיים.

ירח מביט - לחלק הראשון של היומן

דברים שרואים מכאן- לחלק השני של היומן