ארה"ב אוכלת את מה שהיא בישלה, על איסלנד מי בכלל שמע, ובארץ, המיליונרים הם שיפסידו אז לנו לא אכפת. אנחנו מעדיפים לטמון את ראשנו בחול ולחשוב שכל מה שמתרחש לא נוגע אלינו. אצלנו, עסקים כרגיל. מה לא? אז זהו, שלא הכול פשוט כל כך.
השתלשלות המאורעות בתקופה האחרונה מלמדת אותנו שזה רק עניין של זמן עד שהאשליה המתוקה תתפוצץ לנו בפנים. עבור מי שאינו יודע, 25 מיליארד דולר מכספי האזרח הישראלי מושקעים בבנקים ובקרנות בחו"ל (כן כן, אותם מוסדות פיננסיים שמתמוטטים כעת כמו מגדל קלפים). אבל ההפסדים העצומים שכל אחד מאיתנו חווה בקרנות הפנסיה שלו הם רק ההתחלה. לאחרונה, גלי ההדף של המשבר הפיננסי מתחילים לתת את אותותיהם גם בשוק העבודה עת שלמעלה מעשרים מיליון איש צפויים לאבד את מקום עבודתם עד סוף 2009.

אם חשבנו שאין קשר בין מקום העבודה שלנו או בין סניף הבנק הקרוב לביתנו, לבין מה שמתרחש אי שם בסוף העולם שמאלה, אז עכשיו עלינו לחשוב שוב. מעתה, בעזרתה האדיבה של הגלובליזציה, כולנו קשורים.
כל קשר – בין בני זוג, בין קולגות או בין מדינות, חייב להתבסס על אמון כדי להצליח. ומה קורה כשאין אמון? יש משבר, בדיוק כמו זה שקורה עכשיו. המשבר האמיתי שמתרחש הוא לא משבר כלכלי, אלא משבר אמון – אמון המשקיעים בבורסה, אמון בין הבנקים בעולם ואמון הציבור במערכות הכלכליות והשלטוניות.

אך בעולם שנשלט על ידי אגו, תאוות בצע ואינטרסים אישיים, מה הפלא שהאמון אבד ומערכות היחסים שבין הגורמים השונים מתפוררות?
אם כך, המשבר הוא לא פונקציה של כסף, אלא של הקשר בינינו. לא בכדי, מיטב הכלכלנים שמתראיינים כעת תחת כל עץ רענן, לא הצליחו לחזות אותו. לעומת זאת, מי שראה את הנולד אך דבריו נפלו על אוזניים ערלות, היה הרב יהודה אשלג (1884–1954), גדול המקובלים בדורנו שכתב כבר בשנות ה-40 כי "לפי סדר הכלכלה הנוהגת, עוד יעבור זמן מרובה מאוד מטרם שכלכלתנו תהיה יצ

יבה" (מאמר הפתרון). בכתביו הוא תיאר את החורבן הכלכלי העתידי וגם את הפתרון שיביא לעולם שגשוג והצלחה.

החוק היבש לא נרטב אף פעם
כדי לספק פתרון כולל ומקיף למשבר, אומר אשלג עלינו להתבונן במערכת הטבע שבה כל הפרטים קשורים ומאוזנים זה עם זה. גוף האדם לדוגמה מתקיים בצורה בריאה במידה שכל התאים שבו מתחברים זה לזה על ידי נתינה הדדית לטובת הגוף כולו.
בניגוד לאיזון ההדדי העדין שבמערכות הטבעיות, בנתה החברה האנושית מערכות מלאכותיות שמתנהלות לפי חוקים אחרים: כל אחד דואג רק לעצמו ומנסה להרוויח על חשבון כולם. ההתנהגות האגואיסטית שלנו מפרה את האיזון שבטבע, וכפי שחוסר איזון בגוף האדם מורגש כמחלה או כאב שמאותתים שמשהו אינו כשורה, כך חוסר האיזון שלנו עם הטבע מורגש כמכות שמטלטלות אותנו כדי שנבין שכך לא נוכל להוסיף ולהתקיים.
לכן לצד הפתרון הכלכלי, ממליצים לנו חכמי הקבלה לקחת דוגמא ממערכת הקשרים בטבע, שבנויה על אמון ותלות הדדית, ולבנות בהתאמה אליה את מערכות הקשרים בינינו. עלינו לשנות גישה. אם צורת החשיבה האגואיסטית שלנו הביאה למשבר, הרי שחשיבה על טובת הכלל – בכוחה לסיים אותו.
אנו חיים בתקופה מיוחדת שבה כוח הטבע "דוחף" אותנו לגלות את התלות ההדדית שקיימת בינינו, ולהתחיל לחיות בהתאם לחוקי האיזון שבטבע – כמו במשפחה אחת גדולה שבה כולם דואגים זה לזה. המשבר שפוקד את העולם הוא הזדמנות להתעלות מעל לאגו שמפריד בינינו ומביא את כולנו אל פי התהום, ולבנות מערכת יחסים תקינה ובריאה שתפתח בפנינו עולם חדש, יפה וטוב.

____________________________________________________________________
אפרת אהרוני, מטפלת הוליסטית במכללת "מהות", סטודנטית לחינוך מיוחד וכתבת במגזין "קבלה לעם".