בעולם שסוגד לרזון ומעודד נשים להיצמד לתפריט של חסה, אין פלא שלמעלה מ-7 מיליון נשים ברחבי העולם סובלות מהפרעות אכילה. אולם הפרעות אלו כבר אינן נחלת המין הנשי בלבד. לאחרונה גם מספר הגברים, הילדים והנוער שסובלים מהן עולה בהתמדה. על פי הערכות של שירות הבריאות הציבורי בארה"ב, במהלך מחזור חיים של אדם אחד, ימותו כ-50 אלף איש כתוצאה מהפרעה מפחידה זו.

שלושת ההפרעות הבולטות והקשות ביותר הן: אנורקסיה – הרעבה עצמית, בולימיה – זלילה חסרת מעצורים והתרוקנות ואכילת יתר כפייתית. התנאי ההכרחי להיווצרות הפרעת אכילה הוא הזדהות עם הנורמות החברתיות של דימוי הגוף.

"זה התחיל בהערה ועוד אחת... לא הצלחתי לשאת את ההרגשה הדחויה והרשעית הזו ... אז התחלתי לקצץ במזון, פצחתי בדיאטה פשוטה והחלטה נחושה ש"מהיום מרזים".

מרבית המומחים סוברים שהגורם מספר אחד למחלה הוא החברה המודרנית שמעריצה אנשים רזים. דורי לוי, פסיכולוג קליני, מסביר: "בחברה שלנו, יפה הוא מי שרזה. אנשים שמנים דינם כמעט מוות, אין להם שום סיכוי להצליח". בכל מקום – בעיתונות, בטלוויזיה, בטיול בקניון – יתקיף אותנו המסר ש"רזה זה יפה". נראה כי כמעט ואין דרך להימנע מלהפוך לקורבנות האפנה, אבל האם הרצון לרזות הוא רק תוצר של השפעת הסביבה? תופתעו לגלות, אך יש גורם נוסף שמשחק תפקיד מפתח בהתפתחות התופעה.

בור ללא תחתית
מאז ומתמיד שימש הרצון הגָדֵל של האדם ככוח שדחף את האנושות להתקדם ולחפש דרכים חדשות לחוש סיפוק. ההתפתחות המטאורית שחלה באנושות פותחת בפנינו שפע של הנאות חומריות, ולמרות זאת אנחנו מוצאים את עצמנו במהלכה של ריצה מטורפת, עדיין רחוקים מלהשיג את מה שאנו מחפשים. 
על התקופה הזו, שבה יהיה לנו הכול מבחינה חומרית אבל נרגיש ריקים מבפנים, כתבו המקובלים לפני יותר מ-2,000 שנה. השפע העצום שמונח לפנינו היום רק מבליט את חוסר הסיפוק הגדול שחווה האנושות כולה.

האגו האנושי שהתפתח הפך לבור ללא תחתית שדורש עוד ועוד, אך אינו מאפשר להיות מסופקים לאורך זמן. בכל פעם שאנו מגיעים ליעד שהצבנו לעצמנו, להנאה המיוחלת, אנו מרוצים לזמן קצר בל

בד ומיד מוצאים את עצמנו שוב במרדף אחר הנאה חדשה.

"תוך חודש וחצי-חודשיים, בבום, הפחתתי 25 קילו... נהניתי מהרזון והוא הפך ליעדי המרכזי... מחמאות מכל עבר החלו להגיע, ואני הייתי המאושרת באדם! במשך הזמן שאפתי עוד ועוד לרדת במשקל, ללא משקל מטרה נורמלי. התעסקתי באופן אובססיבי בקלוריות ובאוכל".
מרבית האנשים אינם מרוצים מהופעתם החיצונית גם כאשר משקל גופם תקין. הצורך להרגיש יפים ואהודים נובע מתוך ניסיון למלא את האגו בסיפוק ובהנאה, אך כאמור, התענוג מהירידה במשקל נעלם במהירות, האגו דורש מילוי חדש, וכך נולד רצון גדול יותר: להמשיך לרזות! כדור השלג הדיאטטי מתחיל את מסלולו מבלי לדעת היכן הוא יסתיים.

אגו דל קלוריות
אותם מקובלים שצפו את גדילת האגו ואת תחושת הריקנות שתתלווה לכך, הציעו לנו פתרון: אין צורך לדכא את האגו או לשפוט את התכונות והרצונות שלנו לטוב או לרע, אלא רק להתעלות מעל לאגו שלא נותן לנו מנוח.
העיסוק בעצמנו, במראה החיצוני וברדיפה אחר הנאות שונות מתאזן רק כשאנו מציבים לפנינו רף גבוה יותר מאשר הדאגה לספק את האגו שלנו או לעמוד בסטנדרטים שמכתיבה החברה. הדרך היחידה לעשות זאת היא לעסוק ברוחניות משום שבדרך זו האדם רוכש את תכונת האהבה, מתעלה מעל הרצון האגואיסטי הצר שלו ומתמלא בתענוג הגדול ביותר שקיים. במקום לנסות למלא את עצמו, הוא ממלא את הזולת, וכתוצאה מכך חווה הנאה תמידית ולא מוגבלת.
הרוחניות ממלאת את החוסר העמוק ביותר של האדם, את הנקודה הפנימית שבו שנמשכת לתענוג גבוה יותר שאינו נגמר, ולכן הסיכוי שתתפתח הפרעת אכילה או התמכרות כלשהי הופך מזערי.
והיופי? היופי, כמו שאתם בוודאי יודעים, מתחיל מבפנים...

- הציטוטים מתוך "בצלמה", ספרה של שי בכר שחושף את התמודדותה עם מחלת האנורקסיה.
_______________________________________________________________________
אפרת אהרוני, מטפלת הוליסטית במכללת "מהות", סטודנטית לחינוך מיוחד וכתבת במגזין "קבלה לעם".