בשנת 1956 מונתה גולדה מאיר לתפקיד שרת החוץ של המדינה. עיתונאי צעיר, יובל אליצור- שכיום מעיד על עצמו בחצי התנצלות שהיה אז חסר ניסיון- פנה אליה בשאלה: "גב' מאיר, כיצד את מרגישה כשר חוץ שהוא אישה?" חייכה גולדה והשיבה: "אינני יודעת, מעולם לא הייתי שר חוץ גבר".

חצי מאה חלפה ונדמה שרוח חדשה מנשבת, בארץ ובעולם. מדינות רבות בעולם מעמידות בראשן אישה מנהיגה: בארה"ב הילרי קלינטון התמודדה במפלגתה לתפקיד המתמודדת לנשיאות המדינה, שרה פיילין התמודדה לאחרונה לתפקיד סגנית נשיא; באירופה מכהנת מזה שנים קאנצלרית בגרמניה, סגולן רויאל התמודדה לתפקיד נשיאות צרפת; באפריקה נבחרה נשיאה לליבריה; באסיה נבחרה נשיאה לפיליפינים; ובדרום אמריקה נבחרו שתי נשיאות: בארגנטינה ובצ'ילה.

בישראל התמודדו לאחרונה לא מעט נשים לתפקידי מנהיגות ו"ראשות": קולט אביטל התמודדה לתפקיד נשיאת המדינה; ציפי ליבני ניצחה בהתמודדותה לראשות מפלגת קדימה וכעת מתמודדת לראשות הממשלה; זהבה גלאון התמודדה על ראשות מפלגת מר"צ; וישנן עוד נשים רבות שהתמודדו ונבחרו לתפקידי ראשות או שמונו לתפקידי מפתח בכירים: עו"ד ארנה לין מכהנת מזה שנים כיו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין וכיהנה בעבר כיו"ר ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין; יעל גרמן היא ראש עיריית הרצליה; מרים פיירברג היא ראש עיריית נתניה; גבריאלה שלו מונתה לתפקיד שגרירת ישראל באו"ם; דליה איציק היא יו"ר הכנסת; דורית בייניש היא נשיאת בית המשפט העליון.

היום נערכות הבחירות לרשויות המקומיות, ולמעלה מ- 4,000 נשים מתמודדות ברשימות השונות, בתוכן עשרות רבות שמתמודדות לתפקיד ראשות עירייה או מועצה: עשרות רבות מכל רחבי הארץ, מערי פריפריה ועד לערים הגדולות והמבוססות, בהן עורכות דין, בעלות תואר ד"ר, וגם נשים ממגזרים שונים: דתיות וערביות.

יחד עם זאת, שיעור הנשים הפוליטיקאיות או המנהיגות בישראל זעום ובלתי מספק. רק 3 שרות בממשלה; רק 18 חברות כנסת בבית המחוקקים (כ- 15% בלבד!); רק 2 נשים ראשי ערים; ולאחר למעלה מ- 35 שנה הצלחנו להעמיד אישה מתמודדת לראשות הממשלה.

כיצד אירע שנשים, המהוות כמחצית מאוכלוסיית המדינה (והעולם) אינן מיוצגות באופן הולם לשיעורן באוכלוסייה, וכמעט ואינן מעורבות פוליטית? שהרי אותה "פוליטיקה" היא היא חיינו- היא המקום והמרכז בו מרוכזים מוקדי ההשפעה החזקים והגדולים ביותר של חיינו, שם מתנקזים כל משאבי חיינו; מתוך הקשת הפוליטית זורחות קרני השמש של ימינו ומאפיל החושך של לילותינו: אופן השימוש בכספינו, החינוך לילדינו, ההחלטה לשלוח חיילים למלחמה או לכרות שלום עם אויבינו, הרכב סל התרופות, האוויר שאנו נושמים ונושמות, התקציבים למחקרים באקדמיה, העידוד לאמנים ולתרבות ועוד ועוד החלטות הרות גורל אשר עושות שימוש במשאבי הכוח, הכסף והידע שלי ושלכן מידי יום, חודש ושנה.

האם אנחנו באמת רוצות לוותר מרצוננו על מוקדי ההשפעה וההחלטה הללו ולהותירם למין השני? עד מתי?

סקר של מכון גאלופ כבר משנות ה- 90, שנערך ב- 22 מדינות ברחבי העולם שאל: אילו נשים תפסו משרות פוליטיות, האם המדינה היתה מנוהלת טוב יותר או המצב היה מחמיר? ב- 21 מדינות מתוך 22 סברו הנשאלים, הן נשים והן גברים, שהמצב היה משתפר (!). זאת ועוד, מחקרים מוכיחים כי ארגונים המשלבים ומקדמים נשים מגיעים להישגים גבוהים יותר, בארה"ב אף מוענק פרס "קטליסט" לארגונים המשקיעים לכך מחשבה ומשלבים ומקדמים נשים בצורה מיטבית.

גם פרופ' יחזקאל דרור (פרופסור למדעי המדינה ומינהל ציבורי וחתן פרס ישראל) טען זאת באופן חד משמעי באחת מהרצאותיו- ואף התייחס לצורך קיומי ממשי של מדינת ישראל בכך: "מורכבות הבעיות מחייבת פרספקטיבות מגוונות, הן של הנשים והן של הגברים- יש צורך בגיוס כל הטובים ביותר... אי מיצוי הפוטנצ

יאל הנשי הוא בזבוז משאבים נדירים."למעשה דיבר פרופ' יחזקאל על שינוי דחוף במנהיגות הקיימת, והצורה היעילה ביותר, לדעתו, היא החדרת נשים לתוך המנהיגות.

לצערנו הרב, ישנן לא מעט נשים החוששות מפני התמודדויות פוליטיות, והן מעלות טענות כמו: "הפוליטיקה מלוכלכת", "הפוליטיקה היא לתחמנים", ועוד זרוע הדמיון נטויה. רב המרחק בין מידת נכונות טענות אלה לאמת. גישה כזו רק מרחיקה אותנו ממוקדי החלטה החשובים באמת וזורעת חששות בקרב מתמודדות פוטנציאליות. בפוליטיקה, למען האמת, רבה התועלת וההשפעה על הנזק או הסיכון או הדימוי השלילי. עוד מיתוס שאפשר להפריך הוא זה הטוען שמשפחה וילדים הם גורם מעכב- כדאי לומר כבר עכשיו שבאותה מידה משפחה וילדים יכולים להיות גורם מקדם, משפיע, מעודד, בדיוק כפי שהוא מעודד ודוחף את המתמודדים הגברים. גם הדעות הקדומות באשר לכשירותה או למידת יכולתה של האישה להתמודד או לכהן בתפקיד רם ובכיר- מקומן בין דפי ההסטוריה. הנשים שמניתי לעיל רק מוכיחות את השגיאה שבדעות קדומות אלה, ויתרה מזאת, מוכיחות את הצלחתן הבלתי מעורערת בניהול, ארגון והובלת הארגונים, המוסדות והמפלגות שבראשן הן עומדות.

אמנם, אף על פי המיעוט הנשי המתמשך וארוך השנים בכל הקשור למעורבות פוליטית, הרוב הנשי מוצא ביטויו במעורבות חברתית-התנדבותית-ציבורית, בבחינת "מנהיגות נשית אזרחית" (למשל, נעמ"ת, ויצ"ו, אמונה וכו'). אכן, רצוי לעודד פעילויות אלה ולא לזלזל בכוחן להעלות סוגיות על סדר היום ולהוביל לשינויים חברתיים ואף מדיניים. ראש ממשלת קנדה לשעבר, לסטר פירסון, כתב פעם: "הלחץ העז ביותר בעולם יכול להיות לחץ ידידותי".
כך, כשנשים מתלכדות למטרה משותפת, ואפילו היא חברתית- הן נעשות לכוח פוליטי. ב- 1994 בוצע רצח עם מזעזע ברואנדה, הטובחים והנטבחים היו גברים, עד כדי כך שכ- 70% מהתושבים הנותרים היו נשים. מיד הן התארגנו לשיקום רואנדה: בניית בתים, הקמת ארגוני עזרה לנזקקים, החלמת קהילות. כך קרה שהמנהיגות האזרחית הזו הפכה ברבות הימים למנהיגות פוליטית וקיבלה ביטויה בבחירות ברואנדה: כ- 50% מהפרלמנט הרואנדי מורכב מנשים!
גם בישראל אפשר למנות את פעילות ארגון "ארבע אמהות" שהובילה בסופו של דבר להחלטה מדינית- בטחונית ליציאה מלבנון.

יחד עם זאת, חשוב מאד לזכור, שכמעט ולא ניתן להשוות בכלל בין הכוח ה"חברתי", שעשוי אמנם להוביל שינויים ולהביא להישגים יוצאים מן הכלל, ובין ההשפעה ה"פוליטית" המסיבית שכוחה נמדד בנגישותה לקהלים רחבים יותר, שמתייחסת אל שורשי הבעיות החברתיות בצורה ישירה וכמעט מיידית, והמשנה אורחות ואיכות חיים בצורה מקיפה ויסודית בסוגיות שהן לב לבם של חיינו.
גם הילרי קלינטון, אשר במקצועה היא עורכת דין, היתה פעילה חברתית במשך שנים ארוכות, למען נשים וילדים, בתחומי החינוך והבריאות. יחד עם זאת, אף היא עמדה על כך שאת השינוי הגדול ביותר וההשפעה המשמעותית ביותר ניתן להשיג באמצעות כוח פוליטי אמיתי: "הפוליטיקה היא המסלול היחיד בדמוקרטיה המאפשר לחולל שינוי בר- קיימא בדרכי שלום... קשה לשנות מבחוץ, אפשר לשנות מבפנים."

לכן, אני קוראת אליכן הנשים להיות יותר מעורבות פוליטית, החל מהצבעה בבחירות, כלליות או מקומיות (המתקיימות היום), עבור בקידום ועידוד נשים אחרות להתמודד פוליטית, עבור בהצבעה לנשים מתמודדות כדי לעודדן ולהגדיל את כוחן, ועד התמודדות אמיתית ברשימה פוליטית לכנסת או למועצת העיר. אפשר גם לעשות כמוני ולהתחיל בצעד קטן- להתפקד למפלגה. צעד קטן לי- צעד גדול לנשים. משם- השמים הם הגבול.

________________________________
עו"ד בטי אדר, חברה בועדה לקידום מעמד האישה בלשכת עורכי הדין