לפני כחודש פגש ליאור שליין את ציפי ליבני, לפני כשבוע פגש אהוד ברק את פילוס מ"ארץ נהדרת", והשבוע (טרם המבצע בדרום) הביע גם בנימין נתניהו נכונות ורצון להשתתף ב"ארץ נהדרת", כפי שפורסם.
באשר להשתתפות עצמה בתוכניות בידור, אין בכך פסול, המתמודדים מנסים להתקרב אל העם בתוך מערכת בחירות קצרה וקולעת, בשילוב של נגישות מיידית עם חיוך וקריצה.
כזכור, מדובר ביבוא אמריקאי. אובאמה, מקיין, קלינטון ופיילין עשו זאת קודם במסורת ארוכה וידועה היטב, אצל ג'יי לנו, דייויד לטרמן וכמובן "סטרדיי נייט לייב". אף אזרח/ית אמריקאי/ת לא פספס הזדמנות לצחוק "עם" ולצחוק "על" המועמדים משני צידי המתרס, וכמובן שאף פוליטיקאי/ת לא פספס הזדמנות להיראות.
יחד עם זאת, אף פוליטיקאי באמריקה גם לא פספס שום הזדמנות לעימות אמיתי בכלי התקשורת. יותר נכון, לא עימות אחד- מספר עימותים. כזה שהציב בפניהם סוגיות בוערות שעל סדר היום ודרישה לדעת מהן התוכניות של המתמודדים לנשיאות לטיפול בבעיות אלה. וכמובן שהסוגיות בארה"ב בוערות, לוהטות, ממש רותחות: משבר כלכלי החריף ביותר מזה שמונים שנה, התבוססות צבאית בשתי חזיתות שגובה למרבה הצער חיי אדם, ביטוח בריאות מקיף, ועוד.
גם זו מסורת ארוכת שנים שאף פוליטיקאי לא מעז להפר. יתרה מזאת, נדמה שהם ממש משתוקקים לעימות הזה, מחכים לרגע האמת כדי לספר לאומה שלהם כיצד ינהיגו אותה קדימה בבטחה ובגאון.
בצדק. אם מתמודדינו שלנו מבקשים לשתף פעולה עם תוכניות בידור כדי להציג את הפן הקליל שלהם- מי אנו שנסרב להזדמנות הפז הזו, מדובר בזכות אפילו. מאידך, ההשתתפות בעימות היא חובה דווקא לכל מתמודד/ת, להציג את משנתם, לחשוף את העמדות וההשקפות שלהם, לגלות את התוכניות והפרוייקטים המתבשלים בחיקם, לעמוד בפני ציבור הבוחרים והבוחרות ולתת להם קמצוץ בסיסי מכל מה שעתיד להתרגש עליהם אם יבחרו בזו או בזה. שהרי הבעיות כאן ועכשיו ומחר הן כל כך ידועות, שכל זאטוט יכול לדקלם אותן מתוך שינה. תשאלו את תושבי שדרות.
דווקא לאור הנסיבות הקשות של הימים האחרונים ואי הודאות בתחומים שונים בחיינו בימים אלה (בטחון, כלכלה, חינוך) הכרחי לקיים עימות בין המתמודדים
לראשות הממשלה.
העימות הכרחי כדי שנדע אחת ולתמיד כיצד כל מתמודד/ת לראשות הממשלה ידאגו לחיים שקטים בדרום, חיים של רוגע ושפיות, שגרה רגילה ממוגנת, מוגנת ובטוחה, בלי חשש מתמיד וללא פחד מטילים קטלניים שעפים "מידי פעם" מעל הראש.
העימות הכרחי כדי שנשמע את המתמודדים אומרים לנו מה הם מתכוונים לעשות לכשייבחרו בנוגע לשחרור מיידי של גלעד שליט, כי כל יום נוסף ששליט נמק בשביו הנורא מתיך מוטיבציה לשרת בגאון ולהעניק גוף ונפש ומסירות למדינה.
העימות הכרחי כדי לגלות מי יכונן פרוייקט לאומי בהול לרפורמה מקיפה בנושא התחבורה ותאונות הדרכים. נדמה שהנתונים המזוויעים של התאונות הקשות נמסרים לנו ביבושת- כי צריך לדווח, ומיד לאחר מכן כולם עוברים באדישות לסדר היום. התוצאות המחרידות של תאונות אלה, הסכנה לחיי אדם, נזקי הגוף והרכוש, צריכים להיות בראש סדר העדיפויות של ראש הממשלה הנבחר/ת, אשר מוכרח/ת להטיל את כל כובד משקלו/ה בנדון.
העימות הכרחי כדי שנלמד מי ישקיע (וכיצד) מרץ ומשאבים גדולים למיגור תופעות האפליה הרחבות בשוק העבודה בו נשים ובני מיעוטים הם נחותים על פי כל קנה מידה מזה שנים, החל משכר עבודה נמוך יותר בכל הדרגים, עבור בהצבת תנאי עבודה קשים עד בלתי אפשריים לנשים שהן חד הוריות או אמהות לתינוקות וילדים קטנים, ועד מניעת או עיכוב קידומן לדרגות בכירות ולתפקידים בעלי השפעה רחבה וסמכות.
עוד חשיבות רבה לעימות היא שהציבור יראה את המתמודדים שלו לוחצים ידיים ביניהם לפני ואחרי חילופי הדברים, שנאמר "איזהו המכובד- המכבד את הבריות", וזאת כדי להרגיע את השטח ולא ליצור מלחמות מילוליות יש מאין, אלא להותיר רק חילוקי דעות ענייניים שלא יסיתו את תשומת הלב מהעיקר.
ולא די בכך, עוד נושאים רבים יטרדו את הראש של ראש הממשלה.
כך ששימוש בהומור להצגת הפן האנושי הוא טוב ויפה. אולם השימוש בטלוויזיה יהיה הרבה יותר אפקטיבי- הן למתמודדים והן לי ולך- אם נדע סוף כל סוף, לאן אנחנו הולכים.