"...כמורה לתנ"ך היא הדבר הכי סקסי בטלוויזיה". ציטוט מתוך כתבה שפורסמה שבוע שעבר באתר walla!, על רונית תירוש שלימדה שיעור תנ"ך במסגרת התוכנית לרגל המצב "לומדים ביחד". 

מלבד תירוש התייחס הכתב גם לשמעון פרס, חיים באר, מאיר שלו ויצחק נבון. למותר לציין שלאיש מהם לא התייחס הכתב כאל "דבר", וגם לא להופעתם החיצונית, נאה ככל שתהיה. התייחסותו אליהם היתה עניינית, לגופה של הרצאה, לתוכנה או לעניין שעוררה בקרב התלמידים. אה כן, היתה עוד מרצה אחת, הסופרת יוכי ברנדס, אבל עליה נכתב שיש לה טון דידקטי, "כזה שמצמית בני נוער הרבה יותר מאזעקות". 

אני מניחה שהכתב סבר שהוא מחמיא לתירוש כשכינה אותה "הדבר הכי סקסי", ואם זו אהבה אזי שהיא אהבה תלויה בדבר, תרתי משמע: תהיי יפה- נחמיא לך. למען האמת עצוב לגלות שהים אותו ים, והאישה אותה אישה: ההתייחסות אליה תתחיל קודם כל בבחינה מדוקדקת של יופיה ואמידת ה"סקסיות" שלה. הכתב כלל לא התייחס להרצאתה, למסרים שניסתה להעביר או לשיעור שלמדו התלמידים. מכל תאריה, מקצועותיה ופועלה נותר קיומה הטלוויזיוני תלוי בצבע עיניה וחיטוב תווי פניה.

כמעט 60 שנה חלפו ועוד חוזר הניגון, אבחנתה החדה של סימון דה בובואר נותרה על כנה: תירוש היא דבר אחר- המין האחר. 

אם ההתייחסות היחידה כלפי תירוש היא מכוונת "סקס", וזו התייחסות חיובית, ואם ההתייחסות כלפי ברנדס היא על אודות קולה הדידקטי והמצמית, וזו התייחסות שלילית, מה יכולה נערה להבין מקריאת המאמר של הכתב? ומהי ההשלכה שתעשה אותה נערה לעצמה- שהיא צריכה להיות "סקסית" על מנת לקבל התייחסות משבחת ומחוייכת? כדאי לה מאד לא להיות "חינוכית" מידי כי פדגוגיה זו מילה גסה, וסתם הרצאה רגילה לא תעבור בשקט, זו זכות ששמורה לסופרים ולא לסופרות.

כך יוצא שבחנוכה האחרון בעודי משוטטת במגדלי עזריאלי הצצתי בהצגת הילדים הפתוחה שהוצגה בקומת הקרקע שם. המחזה היה מעניין: אחת השחקניות (בהצגת ילדים, כאמור) הופיעה עם בגד גוף שחור עם מחשוף עמוק, שעה ששדייה בצבצו בהפגנתיות מסודרת. בעיקרון לא צריכה להיות הפגנת מוסר נגד הלבוש הזה, הפגנה כזו תהיה די צבועה למען האמת. האופנה רבת פנים היא, ועל השתלשלות התפתחותה אפשר לכתוב הררי מילים. אולם מצד שני לא היה ברור כיצד ההצהרה האופנתית הזו של השחקנית היתה הכרחית או משמעותית באיזשהו אופן להצגת הילדים, או מה היתה תרומתם של שדייה לתוכן ההצגה. אולי השחקנית פשוט רצתה להיות "סקסית" או "מהממת" או סתם יפה, בניגוד ל"פרפורמרית", "שחקנית מעולה" או סתם מוכשרת. מעניין גם מה הילדות בקהל הפנימו מאותה הצגה, ולא פחות מעניין מה הילדים שבקהל ראו. 

בעידן זרימת המידע האינסופית והתקשורת השולטת והכל יכולה, יכולות עיתונאיות ליטול פיקוד, ולהשתדל ולהימנע ממפגעי כתיבה מהסוג שלעיל, ולחילופין לא להלל את ה"סקסיות" כתכונה החיובית היחידה של האישה ולתת לאישיותה או למעשיה לדבר. ננסה למזער קצת את היופי כאבן הבוחן העיקרי שלנו, ולהרחיב את דמותנו כחבילה כוללת של שכל, הישגים, רוחב לב- וגם (לא רק) הופעה.  

מאידך, כשכבר יש אשת תקשורת ב

כירה שאינה חוששת לטבול ידיה במימי הדעתנות או רחמנא ליצלן בוחרת שלא לנהות אחר העדר, קופץ עליה הציבור בעליהום שלא היה מבייש את הפגנות הכיכר הזועמות: עצומה, לא פחות ולא יותר, מסתובבת ברשת (כפי שדווח באתר nrg) כנגד יונית לוי: "איך קורה ששדרנית ישראלית, בעת דיווחים על מלחמה, בזמן החדשות, מרחמת על אויבינו ולא רואה ממטר את זעקתם המתמשכת של תושבי ארצה", נכתב בעצומה. והנה, הגענו לתקופה בה גם טוקבקיסטים דורשים (ומקבלים) את  15 דקות התהילה שלהם.

מעבר לשפה העילגת שבחרו כותבי העצומה בניסוחה, ומעבר לטענות המוזרות שמועלות בה, עולה ומסתברת תמצית מהות העלילה- הלא מוצדקת בעליל- כנגד לוי. עיתונאים נהנים לצטט ולומר שהעיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, אבל מנסחי העצומה הזו מחפשים פודל, מסתבר.

כי דווקא יונית לוי, בתפקידה כשדרנית של תוכנית החדשות המובילה בישראל, פועלת ומשדרת באיפוק, ותוך הפגנת שליטה וניהול יעילים וענייניים של אולפן ומוקדי שידור מבלי ליפול לבור של התלהבות או התלהמות.  

כך שהטענות האלה כנגד לוי הן מגוחכות במקרה הטוב, אבל כאן מדובר במקרה הרע דווקא: הטענות האלה מלאות בשוביניזם, צביעות ומוסר כפול. שוביניזם- כי הרי אין, לא היתה וגם לא תהיה כל עצומה כנגד אף כתב או עיתונאי גברי אחר בעל אג'נדה משלו, שמתבלבל חליפות בין תפקידו העיתונאי ובין תשוקתו העזה להורות לצה"ל תורות לחימה ודרכי פעולה כפי שהוא מבין והוגה אותן- וישנם לא מעט כאלה. מוסר כפול- כי כל עוד יונית ממלאת אחר התיוג עתיק- היומין: "תהיי יפה ותשתקי", אזי שתורעף עליה אהבה קיצונית, וברגע שאין ברצונה לנהות אחר עדר זה או אחר, הרי שדמותה תימצא במוקד של סערה אפלה ופאתטית. וצביעות- כי אף שדר או כתב או עיתונאי גברי לא ייאלץ להתמודד עם קיתונות הרפש האלה, פשוט כי הוא גבר, אז ברור שמעצם היוולדו במין הנכון עם הקול הסמכותי הרלוונטי אזי שהוא בעל התבונה והידע הבסיסיים בביטחון, ואת אישה, תחזרי למטבח מי נתן לך רישיון בכלל. 

את הדיווח על הפופוליזם הזול הזה תיבל כתב nrg בתיאור ספרותי שוביניסטי רגיל: "יונית לוי סיימה את המהדורה עם דמעות בעיניה", שהרי איזו מן כתבה זו בלי קצת בכי מתוק וחינני.

הגל הזה כנגד יונית לוי יחד עם ההתייחסות אל ח"כ רונית תירוש כ"דבר סקסי", ממשיך במסורת של הבעת פליאה מצד אחד מכך שישנן נשים שמסוגלות לתת יותר מסתם יופי פוטוגני, והבעת אי נוחות מצד שני מכך שמה שהן נותנות הוא לא מה שמצופה מהן בדרך כלל. והדברים מקבלים משנה חשיבות מאחר שהם יוחסו לחברת כנסת ולאשת תקשורת מובילה בכתבות שפורסמו באתרי אינטרנט מהנקראים בישראל.

קרן נויבך שאלה אתמול ברשת ב' את אילנה דיין לגבי יונית לוי: "האם זה בגלל שהיא אישה?" ואילו תשובתי שלי לנויבך היא: כן, קרן, אבחנה נכונה. זה בגלל שהיא אישה. 

____________________________
 עו"ד בטי אדר, חברה בועדה לקידום מעמד האישה בלשכת עורכי הדין