הלב מתרונן למשמע הצלצול הגובר של מילה זו במיוחד על רקע הנסיבות שבה היא נאמרת תכופות: בקמפיינים פוליטיים, נאומים של 'לפני', 'תוך כדי' ו'אחרי', בהצהרות נוקבות, וכמובן בתוכניות טלוויזיה (בעיקר 'ריאליטי').

מעודד, לכאורה, מעין תעודת יושר אסתטית לנכונות או לכנות הדברים שנאמרים מיד לאחר ההכרזה החגיגית: "יש לי רכים", על משקל "יש לי חלום".

המילה "ערך" משמעה- עיקרון, אידיאל, אתוס. ואמנם, הערכים חשובים לחברה מתוקנת ונאורה, כחשיבות החוקים והנורמות הקיימים בה.  
לכן, מי שבוחר/ת לומר את המילה "ערך" בהקשר שלו עליו להפנים שחובת ההוכחה חלה ראשית לגביו- באילו ערכים מדובר: האם על ערכי היושר וההגינות; אולי ערכי המוסר, השוויון והאחווה? אדרבא, ציון המילה "ערכים" טוב ויפה, והשאיפה- שלא לומר הכמיהה- אליהם עולה על כולנה, אך מה עם ערך האמת?

בספרו המרגש והמצויין של יהונתן גפן "רוק בבית הסוהר", מעלה גפן אבחנה פסיכולוגית מרתקת: "תסביך טולסטוי" הוא מכנה אותה, דהיינו, תסביך של מי שלא באמת חי לפי הערכים שלו- אלא רק מנחיל אותם לאחרים. אכן, מדובר בעניין קל שבקלים. כל רטוריקן מתחיל ודמגוג מצוי מסוגל להוביל בלשונו כל קהל צמא שמוכן להאזין לכל הגיג ורעיון, ובלבד שיהא קולע לרחשי הציבור האופנתיים לאותה תקופה.

בל נטעה. השימוש האוטומטי כמעט במילה "ערכים" מהווה לעיתים בסך הכל עלה תאנה לניצול וליבוי התלהמויות ציבוריות תוך הקרבה חסרת מצפון של מילת החסד הזו על מזבח הסקרים בשם קדושת המנדטים- ואין זה משנה אם מדובר במנדט בחירות, מנדט סקרים או במנדט המודרני- sms.

הקלות הבלתי נסבלת בה מבוטאת המילה "ערכים" כמטבע עובר לסוחר מפה לפה, מאלצת לציין ולהדגיש: בטרם תאמרו מילה זו, תתחבטו בה מעט בתוככם. עו"ד אלן דרשוביץ, יהודי-אמריקני מפורסם, כתב ספר בשם "מכתבים לעורך דין צעיר" ובו הוא חולק עצות מניסיונו. מתוך 37 פרקים הקדיש ע

ו"ד דרשוביץ לא פחות מ- 8 פרקים לנושא של מוסר, אידיאלים ואמות מידה אישיות. דרשוביץ שב ומתאר את ההתלבטות האישית העיקשת בנורמות האישיות, בערכיו האישיים: "... השיפור והחזרה המחודשת לסוגיות כל העת".

למעשה, אצל כל אדם צריך להיות גרעין מוסרי, ממנו בוקעים אותם ערכים. דרשוביץ מציע מבחן אישי, שעינו צדה פעם בקריקטורה: גבר נשוי מבוגר יחסית נקלע לאי בודד עם אישה צעירה ממנו, והוא מבקש ממנה לקיים איתו יחסי מין בטענה ש'אף אחד לא יידע'. האישה משיבה: 'אבל אני אדע'.
אכן כך- כל אדם שומע את הקול הפנימי שלו- קול עדין מאד, רך מאד, אך יחד עם זאת ברור מאד.

כך שעל כל מי שמכריז "ערכים" תחת עוד מיקרופון נוצץ, לזכור שאין זו רק מילה- אלא אמת, אתוס, השקפת עולם, ומכאן שהמשתמש במילה זו צריך לקחת עליה אחריות, על כל המשתמע מכך.
מתוך העשן התעשייתי ותאורת הפרוז'קטורים החולפת אני מציעה לכולנו להסכית היטב למילותיו של קוהלת: "דברי חכמים בנחת נשמעים". בנחת, לא מתוך לחץ והתלהמות, לא תוך ניצול נסיבות או פחדים, ולא לשם רווח פרטי.

אם ננהג כבוד במילה יפה, עדינה ומלאת עוצמה זו, "ערכים", ונהגה אותה רק כאשר באמת יש צורך ורלוונטיות לכך, אולי נשיב לה עטרה ליושנה, ולנו אמת ואחריות.

וכשנקום לבוקר חדש של החלטות ובחירות, ניזכר ראשית בערכים האמיתיים שלנו, עליהם אנו חיים, עליהם גדלים ילדינו, ועל פיהם נחנך את הדורות הבאים. אותם ערכים של אלה שהקימו כאן מדינה לתפארת ושהקריבו למענה, של אלה שלוחמים עבורה, שעובדים בה ותורמים לה. ערכי היסוד של נביאי ישראל שהוזכרו במגילת העצמאות: ערכי החירות, הצדק והשלום.
ואז נשים פתק בקלפי.

________________________
עו"ד בטי אדר, חברה בועדה לקידום מעמד האישה בלשכת עורכי הדין