לפני מספר שנים שאלתי את ד"ר רינה שחר, מרצה למגדר, מתי היא הבינה שהיא פמיניסטית. ד"ר שחר השיבה לי בחיוך: "את לא 'מבינה' שאת פמיניסטית, את צומחת אל הפמיניזם".
בחלוף השנים הבנתי את משמעות התשובה: בדיוק כפי שאישה אינה נולדת אישה אלא נהפכת לאישה (על פי סימון דה בובואר), כך היא אינה מבינה שהיא פמיניסטית, אלא צומחת אל הפמיניזם, וכפי שנוטעים זרעים, משקים במים ומצפים לצמיחת השתיל, כך גם זרעי הפמיניזם נובטים וצומחים עם השקייה, טיפוח ובהדרגה.

לכן אני מתקוממת בכל פעם מחדש כשעוד מישהו או מישהי מוצאים לנכון להעלות על נס את ושתי, המלכה הראשונה מטעם אחשוורוש, כ'פמיניסטית', זו שמיאנה לבוא לפני המלך. להאדרת הדימוי הכוזב הזה תמיד מוסיפים את המעשייה כאילו ושתי נדרשה לבוא עירומה- והרי הדבר לא מוזכר בכלל במגילת אסתר.
עובדות אחרות דווקא כן מוזכרות במגילה, והגיע הזמן להעמיד דברים על דיוקם, ובראשם- שהפמיניסטית האמיתית היא אסתר המלכה, אסתר היא זו שצמחה אל הפמיניזם, שבחייה ועל בשרה עברה קורס מזורז להעצמה נשית, תוך סיכון חיים, ותוך הצלת עמה היהודי. 

המגילה כידוע נפתחת בתיאור המשתה ארוך הימים (חצי שנה!) והרברבני שערך אחשוורוש. לעומתו, ערכה לה גם ושתי משתה: "משתה נשים". המלך ביקש "להביאה" ולהציגה כחפץ- להראות את יופיה "כי טובת מראה היא". לא ברור כיצד הפכה ושתי למלכה, אולם מעצם דרישתו של אחשוורוש להציג את יופיה, וכן התיאור בהמשך של דרך בחירת המלכה החדשה (רמז: בתולין ויפי-תואר), לא קשה לנחש כיצד ועל בסיס מה נבחרה ושתי עצמה למלכות. היא כנראה נבחרה למלכות בשל יופיה, הוזמנה למשתה המלך בשל יופיה, ונזרקה מהארמון בשל אותה סיבה בלבד. סריסי המלך ציינו בפניו כי סירובה של ושתי שנעשה בפומבי, ייצא "על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן". פסוק זה די מבהיר את מעמדן של הנשים בממלכה, ומכאן שהתנהגותה של ושתי לא מציינת עצמאות מפוארת, אלא לכל הפחות הקנטה פזיזה של המלך, בלי להקדיש זמן פעוט למחשבה על השלכות הסירוב הזה למלך בפני כולי עלמא.

לעומתה, אנו מתוודעים להדסה, הלא היא אסתר, בפרק ב' של המגילה, וכאן נפרשת בפנינו סאגת שחרור כואבת ואמיתית. דמות טרגית היא אסתר, מורכבת בהרבה מזו של ושתי. מעוררת אמפתיה, מתפתחת, ובמסגרת הכבלים אליהם הוכנסה, מצליחה אסתר בכל זאת למצוא את מקומה וקולה האישי. לאורך  המגילה היא הופכת לנגד עינינו למלכה אמיתית, כזו שמניעה מהלכים, לוקחת סיכונים מחושבים, כזו שהמלך הציע לתת לה: "עד חצי המלכות". שווה בשווה- על אמת.

הדסה הנערה היתה יתומה מאם ואב כאשר בן דודה, מרדכי היהודי, "לקחה לו לבת". כלומר, כבר בצעירותה "לקח" אותה מרדכי אליה, גידל אותה, חינך אותה והיה עבורה כל משפחתה בעולם. כאשר אחשוורוש ערך תחרות יופי לכל בתולות הממלכה לרשת את ושתי, שוב "נלקחת" אסתר: "ותלקח אסתר אל בית המלך". על ידי מי? לא מצויין. בכל מקרה, אסתר היתה צעירה פסיבית, צייתנית וממושמעת. אסתר "נלקחת" על ידי מרדכי, "נלקחת" אל בית המלך, לא מגלה את מוצאה היהודי כי מרדכי "ציוה" עליה, ואף מרדכי היה מודאג לדעת "מה ייעשה בה". מיהי אסתר, מה היא חושבת, מהן תחושותיה בהיותה כחפץ שלוקחים אותה, מצווים עליה, עושים בה, את זאת אין אנו יודעות. אותן נשים בתולות אומללות נלקחו מבתיהן אל בית המלך ושהו בו שנה שלמה, מבודדות, להיות מטופחות וממורקות לקראת ערב יום הדין, בו תילקחנה שוב אל מיטת המלך להשביע את תאוותו על פי בחירתו, ולשוב על עקבותיהן בלי לדעת מה יעלה בגורלן: "בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית הנשים." על הנשים הללו אף הופקד שומר נשים, הגי. בתום השנה שוב "נלקחה" אסתר: "ותלקח אסתר אל המלך אחשוורוש אל בית מלכותו". ואסתר נשאה חן וחסד מכל הבתולות, והיא הומלכה להיות "מלכת אסתר".

כך, כחפץ פסיבי חסר רגשות או מחשבות, הועברה אסתר מיד ליד ליד, ועשתה את כל אשר ציוו עליה, מרדכי, הגי שומר הנשים, אחשוורוש.

בהמשך, מסופר לנו אודות הסכסוך שבין המן ומרדכי, והפור הנורא להשמיד את כל העם היהודי. מבלי להיכנס לעניין זה עצמו, שוב מצאה עצמה אסתר במרכזה של סערת רוחות על לא עוול בכפה. מדרכי האבל סיפר לאסתר (באמצעות שליחים) את דבר הפור להשמדת

העם היהודי והוסיף דרישה משל עצמו: מרדכי "ציוה" (שוב) על אסתר לבוא אל המלך, להתחנן בפניו ולבקש ממנו לבטל את רוע הגזירה.

וכאן זו נקודת המפנה. פה מתחולל השינוי אצל אסתר. לאחר שנים של ציוויים, פקודות, של תנועה ממקום למקום בהוראות של אחרים מבלי להתחשב בה, החלה אסתר מהרהרת במהלך חייה שהוביל אותה עד כה, בסיטואציה הנוספת אליה נקלעה מבלי שהיתה לה יד בדבר- ולפתע פתאום, החלה אסתר לדבר.
וכשהשמיעה קול, אמרה אסתר את שהיה ידוע לכל: לאף אדם, אף לא למלכה, אסור להראות פניו בפני המלך אם המלך לא קרא לו או זימן אותו אליו. החוק היה קיצוני: מי שמיוזמתו הראה פניו למלך מבלי שנתבקש, הומת. אם תופיע בפני המלך מבלי שנקראה- תומת, ואז בכלל לא תהיה לעזר לעם היהודי. כאן נדרשה פעולה מסוג אחר, מתוחכמת, נועזת ומקורית. ואסתר מתייצבת בחזית בדיוק עם פעולה כזאת.

בשלב זה אנו מתוודעות לפתע לאסתר אחרת. כזו שאינה פועלת אוטומטית את אשר "ציוה" עליה מרדכי, זו שכבר לא יכולה ולא רוצה "להילקח" לשום מקום, כזו שחושבת טרם פועלת. וכאשר הבינה שנקלעה שלא בטובתה למצב מסוכן וקטלני- גם לעמה וגם לה עצמה, החליטה להיות מובילה ולא מובלת, לתכנן תוכנית משל עצמה, לקחת את העניינים המסוכנים האלה לידיה, וכך רקחה אסתר תוכנית מבריקה ואמיצה להצלת העם היהודי.

ראשית, אסתר מבקשת ממרדכי שיכנס את יהודי שושן למען יתפללו ויצומו עליה פן תומת על התייצבותה בפני המלך מבלי שנקראה. והנה דבר מופלא קורה: "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר ציותה עליו אסתר", כעת היא המצווה עליו- ולא להיפך. בשלב הבא היא אוזרת עוז ואומץ, ומחליטה להתייצב בפני המלך תוך סיכון חייה. בראשה כבר מתרקמת התוכנית לריכוך המלך, לייצוב מעמדה כמלכה, ולגילוי הסוד הגדול במטרה להציל את עמה. בלי פחד היא עושה זאת, מתוך השלמה: "וכאשר אבדתי אבדתי".

אסתר לבשה בגדי מלכות ונעמדה בפני המלך, שאהב את מה שראה: לדעתי היא נראתה יציבה, מלכותית וחזקה לראשונה בחייה.
אסתר טרם גילתה לאחשוורוש את סיבת בואה, אלא ראשית פנתה אל לבו: אם על המלך טוב, יגיע למשתה שתערוך. לא "משתה נשים" כמו ושתי, אלא משתה מלכותי, זוגי, שווה כוחות, בנוכחות המלך- והמלכה. ואחשוורוש נעתר. גם אז הציע המלך לאסתר שוב: "עד חצי המלכות", ואילו אסתר המשיכה בתוכניתה: אם מצאתי חן בעיני המלך, ולמלך טוב, יגיע למשתה נוסף למחרת. כלומר, אסתר יצאה במסע מתוכנן היטב לריכוך המלך מחד, ל"הרדמת" המן מאידך, להתחבבותה עוד ועוד על המלך, ומעל לכל- ביסוס כוחה בממלכה, כמלכה שהמלך חפץ ביקרה "עד חצי המלכות", והכל למען המטרה היחידה: הצלת העם היהודי.
במשתה השני שערכה אסתר, חביבה ומלכותית מאי פעם, חשפה את הסוד הנורא וגילתה את שעמד להתחולל לעם היהודי- הוא עמה- והציבה בפני אחשוורוש דרישה שלא יוכל לסרב לה: אם מצאתי חן בעיני המלך, אמרה, ואם על המלך טוב, המשיכה, "תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי". כלומר, במהלך נועז וחד, כרכה אסתר את גורל עמה בגורלה היא. עמה והיא- חד הם, וכך גם גורלם. המלך זעם והמן סולק על ידו.

אסתר לא הססה לנקוט בכל אמצעי לביטול הגזירה, והמשיכה להופיע בפני המלך מבלי שהוזמנה ובכך סיכנה שוב את חייה: "ותוסף אסתר, ותדבר לפני המלך, ותיפול לפני רגליו, ותבך, ותתחנן לו להעביר את רעת המן"; "ותאמר אם על המלך טוב, ואם מצאתי חן לפניו, וכשר הדבר לפניו, וטובה אני בעיניו....".

כולי התפעלות מאסתר החכמה ובעלת התושייה. התעצמותה האישית והנשית מרשימה ומעוררת כבוד, התרגשות ודוגמה. לבי לבי עם אסתר חביבתי, אותה נערה רואה ולא נראית, שלקחה את גורל עמה ואת גורלה בידיה, בלי להפריד ביניהם, ובזאת חתמה את הסאגה המפוארת של השחרור- שחרור העם היהודי מגורלו הנורא, ושחרור נשי מוצלח ופמיניסטי אמיתי של אישה מגורלה העגום של אותה נערה צעירה שעשתה ככל אשר ציוו עליה ועשו בה ולקחו אותה, ושצמחה לפלא, והפכה בכוחותיה הגדולים לאסתר המלכה.

_____________________________________
 עו"ד בטי אדר, חברה בועדה לקידום מעמד האישה בלשכת עורכי הדין